מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (6): ג'יימס סופראנו ובסיסט של גנרטור ; RIP 2013 - James Gandolfini & Nic Potter

פרידות ותודות, חלק שישי!

היו לנו עד עכשיו:
עכביש, מורה, אחות וגנגסטר,
לבקן, גיטריסט ועכבר,
מזוקן, יפני, זמרת וקלידן,
שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה,

אבא של ג'ק ראיין ומוזיקאי בננה

והצמד הפעם: שחקן מופת ובסיסט מחשמל:

James Gandolfini (Aged 51)

שחקן ומפיק אמריקאי, זכור בעיקר מהסופרנוס, ועשה עוד הרבה דברים טובים אחרים.

ג'יימס גנדולפיני נולד בניו ג'רסי, בן למהגרים איטלקיים, בצעירותו שיחק כדורסל (וגם בהצגות בית הספר), וזכה לכינוי "פלרטטן הכתה" בספר מחזור.

עבד כשומר בארים / ברמן עד שהתגלגל במקרה לבית ספר למשחק, שם בילה שנתיים.
אחד התפקידים הראשונים שלו היה בסרט "רומן על אמת" (שיתוף פעולה בין טרנטינו לטוני סקוט), שם שיחק את אחד החיילים של הגנגסטר הראשי שרודף אחרי כריסטיאן סלייטר ופטרישיה ארקט.
בסצינה הזכורה ביותר משם, הוא מפוצץ במכות את פטרישיה "אלאבמה", ואם אתם ממש חייבים לראות את זה, אז הנה קישור, אבל אני מעדיף לשתול כאן את המפגש הקטן והמשעשע שלו עם בראד פיט המסטול:

הם יסגרו מעגל כמעט 20 שנה אחרי כן, ב"הורג אותם ברכות" האיטי אך מצויין, שם גנדולפיני משחק רוצח שכיר גמור, בסוף דרכו:

בסופרנוס עשה במשך 6 עונות את התפקיד המרכזי של טוני סופרנו, המאפיונר, איש המשפחה, שמנסה לטפל בדכאון בתוך כל החיים המטורפים שעפים סביבו. זה עולם ומלואו ואני אפילו לא יודע מה לשים מתוך הסדרה, אז אני מדלג הלאה.
עוד שיחק בסרטים "כוננות מיידית", "תפוס את שורטי", "האיש שלא היה שם", נתן את קולו לדמות "קרול" ב"ארץ יצורי הפרא" והרשימה עוד ארוכה...

בשנים האחרונות הפיק שתי סדרות תיעודיות על חיילים וטראומות:

Alive Day Memories: Home from Iraq (2007)

Wartorn: 1861–2010 (2010)

הסרט הלפני אחרון שכיכב בו היה הקומדיה הרומנטית המקסימה "דיברנו מספיק", לצד ג'וליה דרייפוס (איליין מסיינפלד) - הסרט יצא אחרי מותו והיה כיף גדול להפרד ממנו בצפייה בו. מומלץ מאד:

 ב19 ביוני, 2013, נפטר ג'יימס גנדולפיני מהתקף לב, בגיל 51 המוקדם, בזמן חופשה ברומא.

תודה לך ג'יימס, על כל הופעותיך על המסך, העיינים החודרות, החיוך הכובש והמשחק המצויין.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

Nic Potter (Aged 61)

לא קשור להארי...
הבסיסט הבריטי, עבד בעיקר עם להקת Van Der Graaf Generator ובאלבומי הסולו של מנהיגה Peter Hammill.

להקת הגנרטור של ואן דר גראף היא הלהקה הכי משוגעת שאני מכיר (ואוהב).
שם הלהקה והאלבומים הזויים, הטקסטים והמוזיקה פסיכיים ומאד לא שגרתיים, וההגשה לרוב אפלה, כמו כאן, מתוך האלבום עם השם הקצרצר
"The Least We Can Do Is Wave To Each Other"

תקשיבו לדינמיקה של הבס, איך הוא מצליח להוציא ממנו לפעמים דרייב שכמעט מהווה תחליף לגיטרה חשמלית:

ולמי ששרד את הפסיכיות האפלה הזאת, מגיע קצת כיף, לא?
אז אהרון מיקל הצטרף אל האחים מירום לביצוע מחווה קטנה משלנו לניק פוטר (שבמקור מנגן כאן בס וגם גיטרה חשמלית) והלהקה הכי משוגעת שאני מכיר:

ניק הוציא גם לא מעט אלבומי סולו שלו, ועבד עם גדולים נוספים כמו Jeff Beck, Chuck Berry, Snowy White, Rare Bird.

כאן בתמונה יפה מהופעה לצד פיטר האמיל:

ניק נכנס ויצא מהגנרטור של ון דר גראף והאלבומים של האמיל. מסתבר שכמוני, גם לו היה קשה עם האווירה הכבדה של המוזיקה והמרירות של האמיל:

"Sometimes it felt like a cloud coming down, a very ominous feeling"

הוא מספר שבהופעה אחת בצרפת, מישהו בקהל התחיל לבצע טקס גירוש שדים על רקע המוזיקה שלהם וניק בקושי הצליח לגרור את עצמו בחזרה לחדר האומנים מרוב שהיה מעורער מזה.

אבל כן הספיק להשאיר לנו עבודת בס נפלאה, עם סאונד מחוספס ומחשמל שתופס מיד את האוזן (בעיקר של בסיסטים כמוני...).

הנה ראיון קצר ויפה איתו, כמה שנים לפני שעזב אותנו:

ניק פוטר נפטר בלונדון מדלקת ריאות ב16 בינואר 2013, בגיל 61.
שאר חברי הלהקה, אגב, עדיין חיים:

אז ניק היקר - תודה רבה לך על כל הטוב שהשארת אחריך, אין לי ספק שאתה נמצא ברשימת המשפיעים עלי כבסיסט.

נוח על משכבך בשלום, RIP.

עד כאן חלק 6,

Stay Tuned

בינתיים - אתם מוזמנים לתת יד בשיווק ולהפיץ, לשתף עם החבר'ה.

:)

קישורים לחלקים הקודמים:

עכביש, מורה, אחות וגנגסטר

לבקן, גיטריסט ועכבר

מזוקן, יפני, זמרת וקלידן

שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה

אבא של ג'ק ראיין ומוזיקאי בננה

מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (5): אבא של ג'ק ראיין ומוזיקאי בננה ; RIP 2013 - Tom Clancy, Kevin Ayers

קדימה - ממשיכים במרץ - חלק חמישי!

היו לנו עד עכשיו:
עכביש, מורה, אחות וגנגסטר,
לבקן, גיטריסט ועכבר,
מזוקן, יפני, זמרת וקלידן,
שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה.

ועכשיו זוג נוסף, ורק זוג - כי אחד מהם אהוב עלי במיוחד.

Tom Clancy (Aged 66)

סופר מותחנים אמריקאי, שחלק מכובד מספריו גם עובד לקולנוע ולמשחקי מחשב.

תומאס ליאו קלנסי ג'וניור, נולד וגדל בבולטימור, למד אנגלית ספרותית, רצה להתגייס לצבא בתזמון מושלם של מלחמת וייטנאם, אך למזלו נכשל בבדיקות הראיה. במקום וייטנאם, התחיל לעבוד בחברת ביטוח, ובזמנו הפנוי כתב ספרים, כמו "המרדף אחרי אוקטובר האדום" (עובד לקולנוע בכיכובו של שון קונרי), "משחקים פטריוטים" ו"סכנה ברורה ומיידית" (עובדו לקולנוע בכיכובו של האריסון פורד), "כל הפחדים כולם" (עובד לקולנוע בכיכובו של בן אפלק) ועוד רבים אחרים.
הספרים משתייכים לסגנון שנקרא "מותחן טכני", שקלנסי נחשב למייסדו. הספרים עוסקים ביחסים בינלאומיים, ריגול, טרור ומלחמה, וברובם חוזרות דמויות קבועות - ג'ק ראיין, ג'ון קלארק ואפילו אחד ישראלי, אבי בן יעקב (אלוף לשעבר ואיש מוסד) שחזר להופיע בשלושה מספריו.

בנוסף לעיבודים לקולנוע, גם עולם המשחקים הרוויח מיצירותיו של קלנסי, סדרות משחקי מחשב כמו Rainbow Six, Ghost Recon, משחקי לוח של מלחמה ועוד רבים (שלצערי לא יצא לי להתנסות באף אחד מהם...)

ב1 באוקטובר, 2013, נפטר טום קלנסי ממחלה, בבית חולים ליד ביתו בבולטימור.
הוא השאיר אחריו אשה וחמישה ילדים.

תודה לך, טום, על העשרת עולמות הספרות, הקולנוע והמשחקים.
תודה גם על בעיות העיניים שחסכו ממך להגיע לוייטנאם ולהיות אדם אחר (או לא להיות בכלל...)
נוח על משכבך בשלום, RIP.

Kevin Ayers (Aged 68)

מוזיקאי אנגלי, אומן סולו, ממקימי להקת Soft Machine בסצינת הקנטרברי והפסיכדליה של אנגליה בסוף שנות ה60.

קווין איירס הוא אחד המוזיקאים האהובים עלי ביותר אי פעם, הבטחתי לעצמי שאכתוב לו פעם עמוד פרידה שלם, אבל טרם יצא לי. בינתיים - זה מה שיש:

בסוף שנות ה60 הקים עם Robert Wyatt את להקת הפסיכדליה סופט מאשין, שלצד הפינק פלויד של סיד בארט היו ממובילות הסצינה באנגליה. איירס ניגן שם בס, שר קצת בקולות נמוכים וכתב חלק מכובד מהשירים.

אחרי אלבום אחד איתם, עזב והתחיל בקריירת סולו. מי שרוצה להרחיב בקריאה עליו ובעיקר על תחילת הדרך, אלבום הבכורה הנפלא שלו, וההשפעות שלו עלי (הצעת נישואין, עליה לחופה...) יכול לקרוא על זה בפוסט שכתבתי על מקום 7 ברשימת אלבומי הסיקסטיז שלי.

באלבום השני הוא מצרף ללהקה מוזיקאים מוכשרים וביניהם גיטריסט/בסיסט צעיר ולא מוכר, בשם מייק אולדפילד, שמנגן נפלא כבר אז בגיל 17:

בסה"כ הוציא איירס 16 אלבומי אולפן, טובים וטובים פחות, האחרון שבהם ב2007. מומלצים במיוחד ארבעת הראשונים, בהם אפשר למצוא את השירים המגוונים האלה, שנעים תמיד בין מלודיות יפות, מילים חכמות ומשעשעות בשירה נמוכה אבל ברורה, באווירת "בננה" עם הרבה הומור, ותמיד מלווה במוזיקאים מצויינים.

וקצת רוח שטות:

אהבת האיים והשמש:

ועוד אחד באווירת דיקסילנד, עם מייק אולדפילד על הבס (ואיזו נגינת בס...):

בדרך היה אלבום ניסיוני מעניין שעשה יחד עם ג'ון קייל וניקו ממחתרת הקטיפה ובריאן אינו מרוקסי מיוזיק. האלבום הוא תיעוד הופעה שלהם ב 1.6.74, וכך גם נקרא האלבום. שם יש סיפור לא יפה בו ג'ון קייל תופס את אשתו במיטה של איירס בערב לפני המופע...

לסיכום, הנה ראיון קצר ויפה איתו, על מוזיקאיות בשנות ה60 וקצת על ג'ימי הנדריקס:

קווין איירס נפטר בשנתו ב18 בפברואר, 2013, בביתו שבצרפת, בגיל 68.

כמחווה לזכרו, הכנתי קליפ בו אני מארח את טל רזניק על מפוחית (ואפילו שתיים):

קווין יקירי, תודה ענקית לך על כל המוזיקה הנפלאה, המילים המקסימות, רוח השטות והבננה... על שדאגת לי בחתונה גם לשיר הצעת נישואין וגם ולשיר עליה לחופה.

אוהב אותך מאד מאד ואמשיך תמיד להכיר אותך לאנשים נוספים.

נוח על משכבך בשלום, RIP.

עד כאן חלק 5,

Stay Tuned

בינתיים - אתם מוזמנים לתת יד בשיווק ולהפיץ, לשתף עם החבר'ה.

:)

קישורים לחלקים הקודמים:

עכביש, מורה, אחות וגנגסטר

לבקן, גיטריסט ועכבר

מזוקן, יפני, זמרת וקלידן

שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה

מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (4): שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה ; RIP 2013 - Eileen Brennan, Nelson Mandela, JJ Cale

חלק רביעי מתוך כעשרה,
נראה אם אני מספיק לסיים הכל לפני סוף השנה (רשימת מתי 2014 כבר מכובדת בעצמה...)
בחלק הראשון נפרדנו מעכביש, מורה, אחות וגנגסטר, בשני מלבקן, גיטריסט ועכבר ובשלישי ממזוקן, יפני, זמרת וקלידן.

עכשיו ממשיכים לחלק הרביעי עם עוד שלישיה שעזבה אותנו:

Eileen Brennan (Aged 80)

איילין ברנן, שחקנית אמריקאית, זכורה בעיקר מהסרט "טוראית בנג'מין".

מאז שנת 1967 שיחקה בסרטי קולנוע וסדרות טלויזיה, בעיקר בתפקידי משנה, ביניהם בסרט "העוקץ" לצד פול ניומן ורוברט רדפורד:

התפקיד הגדול ביותר שלה היה כסרן דורין לואיס בסרט "טוראית בנג'מין", בו נופלת לידיה הנסיכונת גולדי הון להתעללות מפקד/טירון קלאסית, רק בצד הנשי ועם הרבה הומור:

20 שנה אחרי זה, גילמה את הזקנה המשוגעת עם החתולים בסרט האימה "ג'יפרס קריפרס":

בחייה הפרטיים ברנן הקשוחה שרדה תאונת דריסה ע"י נהג שיכור בשנת 1982 (שברה שתי רגליים ונפגעה בעינה), ב1989 נפלה מהבמה בהפקה של "אנני" ושברה שוב רגל, ואחרי כל זה נאבקה בהצלחה בסרטן השד.
לבסוף הוכרעה ב28 ליולי, 2013, ע"י סרטן שלפוחית השתן.
היא מתה בגיל 80 בביתה בקליפורניה, והשאירה אחריה שני בנים ושני נכדים.

תודה לך, איילין הנפלאה, על תפקידי המשנה המעולים ששיחקת, ובעיקר על תפקיד הסרן שישב עליך כל כך טוב...
נוחי על משכבך בשלום, RIP.

Nelson Mandela (Aged 95)

נלסון רוליהלאלה מנדלה, מהפכן ומדינאי דרום אפריקאי, חתן פרס נובל לשלום.

משמעות שמו האפריקאי "רוֹלִיהְלַאלַה" הוא "תלישת ענף מעץ", שמשמעותו "עושה צרות" – כינוי לפוחזים. לעדותו, בגיל 16 כשעבר את טקס המילה כמסורת השבט, הוענק לו השם "דָלִיבּוּנגָה" שפירושו "מייסד הבונגה" - הגוף השליט המסורתי בטרנסקאי. ואילו כינויו האנגלי המפורסם "נלסון", ניתן לו רק ביום הראשון ללימודיו על ידי מורה בבית הספר המקומי‏.

מנדלה הצעיר למד משפטים, סולק מהמוסד לאחר שהשתתף בשביתת סטודנטים וסיים את לימודיו בהתכתבות. ב1942 החל להיות פעיל במפלגת השחורים "הקונגרס הלאומי האפריקאי" (ANC), ארגן הפגנות ואף מעשי טרור נגד משטר האפרטהייד, נכנס ויצא מהכלא לסירוגין משנת 1960 עד 1990, השנה בה הסכים להשעות את המאבק המזוין ולקיים משא ומתן עם השלטון. ב1993 זכה בפרס נובל לשלום, ופעילותו הביאה לבחירות הדמוקרטיות הראשונות בדרום אפריקה ב1994, בהן נבחר מנדלה לנשיא וכיהן בתפקידו עד 1999.
לאחר פרישתו היה פעיל בנושאים חברתיים, זכויות אדם, מאבק נגד מחלת האיידס ושיחרר כמה התבטאויות מעוררות מחלוקת, ביניהן נגד מדיניות החוץ של הנשיא בוש, ראה מצד אחד בעראפת דמות הירואית ומצד שני את בגין ובן גוריון כמקורות השראה...
ב5 בדצמבר, 2013, מת מנדלה בביתו בביתו ביוהנסבורג, בגיל 95, כתוצאה מזיהום חוזר בריאות.

היה שלום, נלסון מנדלה, אני לא יודע מספיק בשביל להודות לך על מעשיך (שלא כולם היו יפים...) אבל אני מאמין שרוב בני דרום אפריקה השחורים אומרים לך תודה בכל בוקר כשהם מתעוררים לדרום אפריקה החדשה.
נוח על משכבך בשלום, לוחם חופש, RIP.

JJ Cale (Aged 74)

ג'ון וולדון קייל, הידוע בשם החיבה ג'יי ג'יי קייל, היה מוזיקאי, יוצר, גיטריסט וזמר אמריקאי נפלא.

שם החיבה ניתן לו, לפי האגדה, כדי למנוע בלבול עם ג'ון קייל מה Velvet Underground שהיה פעיל באותה תקופה בסוף שנות ה60.
משנת 1972 ועד מותו הספיק קייל להוציא 14 אלבומי אולפן, ולשתף פעולה עם מוזקאים נוספים, עם דגש מיוחד על אריק קלפטון.
הנה "הלהיט" הראשון שלו, עם הסגנון החדש שעזר להביא לעולם - צליל הטולסה המגניב שמשלב רוקנרול מוקדם, קאונטרי ובלוז, באווירה הרגועה המיוחדת שלו:

הרבה מהשירים שלו קיבלו את ההכרה שלהם דרך גרסאות כיסוי של אומנים אחרים, כמו לינרד סקינרד, וכמובן קלפטון ששניים מהלהיטים הכי גדולים שלו הם בכלל שירים של קייל:

קלפטון אמר עליו שהוא ממש, אבל ממש מינימליסטי... הכל מתחיל ונגמר בעידון. הוא הוציא את קייל מהאנונימיות שלו כשביצע את "קוקאין" והפך אותו ללהיט אדיר.
אז אם כבר ביצועים מחודשים, הנה אחד שלי, יחד עם יוני ברנשטיין:

ב2006 הוציאו קייל וקלפטון אלבום משותף מצויין בשם The Road to Escondido, עם עוד כמה מוזיקאים מצויינים, ביניהם הקלידן הנפלא בילי פרסטון (שניגן עם הביטלס). הנה כולם יחד בשיר Danger.

ניל יאנג אמר על ג'ון קייל שהוא והנדריקס נגני הגיטרה הטובים ביותר ששמע בחייו...
אני לא יודע לגבי "הכי טוב", אבל קייל בהחלט גיטריסט "קוּל" נהדר ויוצר נפלא שעצוב היה להפרד ממנו.
קייל נפטר מהתקף לב ב26 ביולי, 2013, בקליפורניה.

עוד סרטון יפה לזכרו כדאי לראות כאן.

ג'יי ג'יי היקר - תודה על כל המוזיקה הנפלאה שלך, לצערי אני מכיר עדיין רק חלק קטן ממנה, אני עובד על השלמות...

בינתיים - נוח על משכבך בשלום, RIP.


עד כאן חלק 4 והרשימה עוד ארוכה...
Stay Tuned

בינתיים - אתם מוזמנים לתת יד בשיווק ולהפיץ, לשתף עם החבר'ה.

:)

קישורים לחלקים הקודמים:

עכביש, מורה, אחות וגנגסטר

לבקן, גיטריסט ועכבר

מזוקן, יפני, זמרת וקלידן

מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (3): מזוקן, יפני, זמרת וקלידן ; RIP 2013 - Richie Havens, Hiroshi Yamauchi, Patti Page, Ray Manzarek

כן, אני מתקדם לאט.
כמעט עברה חצי שנה ורשימת הפרידות עוד בקושי באמצע הדרך.
בחלק הראשון נפרדנו מעכביש, מורה, אחות וגנגסטר, ובשני נפרדנו מלבקן, גיטריסט ועכבר.

עכשיו ממשיכים לחלק השלישי עם עוד רביעיה שעזבה אותנו:

Richie Havens (Aged 72)

גיטריסט ויוצר אמריקאי, נגן פולק ובלוז, ידוע בנגינתו הקצבית והמהירה על הגיטרה האקוסטית.

ריצי' הייבנס זכה להכרה גדולה בעיקר כמי שפתח את פסטיבל וודסטוק האגדי ב1969.
הוא עלה ראשון לבמה והתבקש ע"י ההפקה לתת סט ארוך במיוחד, בגלל שהאומנים שהיו צריכים להופיע אחריו נתקעו בפקקים בדרך לפסטיבל...
הוא החזיק את הקהל במשך כמעט 3 שעות (!), לבד עם הגיטרה, כולל כמה וכמה הדרנים וביצוע מאולתר לשיר העממי Motherless Child, שהפך להיות Freedom:

מאז הוציא יותר מ20 אלבומים, כשהוא בעיקר מבצע שירים של אחרים וכמעט ולא כותב בעצמו.
ב2007 הוא הופיע בסרט המחווה לבוב דילן - I'm not There, שם הוא נותן ביצוע אדיר (כמו שהוא יודע) לשיר Tombstone Blues:

ריצ'י הייבנס נפטר מהתקף לב ב22 באפריל, 2013, בגיל 72, בביתו שבניו ג'רזי.

תודה לך על המוזיקה שהשארת לנו, וסחתיין על החזקת הקהל העצום אז בקיץ 1969, רק אתה והגיטרה. זה לבד מקנה לך מבחינתי תהילת עולם.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

Hiroshi Yamauchi (Aged 85)

איש העסקים היפני, נשיא חברת נינטנדו האדירה.

בגיל 20 נקרא הירושי להחליף את אביו שלקה בשבץ, בתפקיד נשיא חברת נינטנדו הקטנה, אשר עסקה אז (1947) בעיקר בקלפי משחק.

הירושי חסר הניסיון ניהל את החברה בקשיחות ולקח את ההחלטות באופן אישי בכל נושא.

בשנות ה80, עם פריצת תעשיית האלקטרוניקה, הוביל את החברה למשחקים אלקטרונים, שהמצליח ביניהם היה דונקי-קונג, בגרסת הארקייד:

ובגרסת הכיס (Game & Watch):

בהמשך התקדם לקונסולות המשחק NES / SNES לדורותיהם, עם עשרות משחקים נפלאים, ביניהם

 Super Mario Brothers (עם אותו מריו מדונקי-קונג שהיה מטפס כדי להפיל את הגורילה)

ו Street Fighter האדיר עם ריו, קן וכל שאר המשוגעים:

ב19 בספטמבר, 2013 - נפטר הירושי מהסתבכות של דלקת ריאות.

תודה לך הירושי, על כל המשחקים המעולים שנוצרו בנינטנדו תחת ניהולך!

נוח על משכבך בשלום, RIP.

Patti Page (Aged 85)

זמרת אמריקאית, מהמצליחות ביותר בשנות ה50.

הבחורה הזאת מכרה בקריירה שלה יותר מ100 מיליון אלבומים, אבל אני מכיר רק שיר אחד שלה - Tennessee Waltz, שהופיע בפסקול הסרט נקודת זבריצקי (Zabriskie Point).
תקשיבו כמה יפה היא שרה בשני קולות:

הצמד Groove Armada סימפל שיר אחר שלה בלהיט צ'יל-אאוט המוצלח שלהם "At The River".

פטי פייג' נפטרה בקליפורניה ביום הראשון של שנת 2013, בגיל 85.
תודה לך על השיר היפה הזה, נוחי על משכבך בשלום, RIP.

Ray Manzarek (Aged 74)

המוזיקאי האמריקאי, ממקימי וקלידן להקת הדלתות (The Doors).

ריי מנזרק, אוי ריי...
בשנות ה60 למד קולנוע בקליפורניה, שם הכיר את ג'ים מוריסון ויחד הקימו את אחת הלהקות הגדולות ביותר שהיו.
יחד עם הגיטריסט הנפלא רובי קריגר והמתופף ג'ון דנסמור הם הקליטו 6 אלבומי מופת, משנת 1967 ועד 1971 (שנת מותו של מוריסון).

כל כך הרבה טוב השאיר אחריו עם הלהקה הזאת שאני בכלל לא יודע מה לכתוב כאן.
להקה שהקלידים כל כך דומיננטיים במוזיקה שלה. כשבנוסף לנגינת האורגנים הכל כך מוכרת שלו, הוא גם מילא תפקיד של בסיסט בלהקה (לא היה ללהקה בסיסט חבר קבוע מעולם), בנגינה על מקלדת פנדר רודס תפקידי בס נפלאים.

במקום לנסות לכתוב עליו בעצמי, אני אתן לו ולחברים לדבר בעצמם.

האלבום הראשון שלהם זכה אצלי במקום ה6 ברשימת נבחרי הסיקסטיז, אפשר לקרוא עליו כאן.
אחרי הפרידה ממוריסון המשיך מנזרק עם שארית הדלתות לעוד שלושה אלבומים עם שירים שלהם והקלטות על קטעי הקראה שמוריסון השאיר.
ריי הקליט גם כמה אלבומי סולו והמשיך להופיע עם רובי קריגר פה ושם.
הוא חיי את כל חייו משנת 1967 עם דורותי פוג'יקאווה ויש להם בן אחד ושלושה נכדים.

ב20 במאי 2013, בגיל 74 המכובד נפטר ריי מנזרק ממחלת הסרטן.

שני החברים שנותרו מהלהקה ספדו לו כל אחד:

הגיטריסט רובי קריגר:

"I was deeply saddened to hear about the passing of my friend and bandmate Ray Manzarek today. I'm just glad to have been able to have played Doors songs with him for the last decade. Ray was a huge part of my life and I will always miss him."

והמתופף ג'ון דנסמור:

"There was no keyboard player on the planet more appropriate to support Jim Morrison's words. Ray, I felt totally in sync with you musically. It was like we were of one mind, holding down the foundation for Robby and Jim to float on top of. I will miss my musical brother."

אחי ואני מקדישים לו שני ביצועים לתחרות הסולואים האדירה של Light My Fire,
ביצוע אחד נאמן למקור עם אורגן וגיטרה חשמלית:

וביצוע שני אקוסטי על צ'מבלו וגיטרה אקוסטית:

היה לנו העונג לנגן כאן על אורגן עתיק ועל צ'מבלו עתיק עוד יותר (באדיבותה של נעמי רוגל), היה קשה להחליט איזו גרסא יצאה יותר טוב, אז השארתי את שתיהן, בתקווה שאף אחת מהן לא גורמת לך להתהפך בקבר... :)

ריי היקר, תודה ענקית על סאונד הקלידים והאווירה המכשפת שהשארת לנו עם להקת הדלתות הנפלאה!

נוח על משכבך בשלום, RIP.

זהו להפעם - חלק 4 יגיע בהמשך,
Stay Tuned
בינתיים - אתם מוזמנים לתת יד בשיווק ולהפיץ, לשתף עם החבר'ה.
:)

קישורים לחלקים הקודמים:
עכביש, מורה, אחות וגנגסטר
לבקן, גיטריסט ועכבר

מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (2): לבקן, גיטריסט ועכבר ; RIP 2013 - Mel Smith, Alvin Lee, Douglas Engelbart

בחלק הראשון נפרדנו מעכביש, מורה, אחות וגנגסטר,

עכשיו ממשיכים לחלק השני עם עוד שלישיה שעזבה אותנו:

Mel Smith (Aged 60)

איש הקולנוע (קומיקאי, שחקן, במאי...) אנגלי.

מל סמית' השתתף בערימות של הפקות בטלויזיה ובקולנוע, כשחקן, כותב, מפיק ובמאי.
אני (ובטח גם רובכם) אזכור אותו תמיד בתפקיד הלבקן (The Albino) מהסרט הנפלא "הנסיכה הקסומה" (1987):

אז מסתבר שגם בחייו האמיתיים לא היה אדם בריא, ומסוף שנות ה90 סבל באמת מדלקת גרון חריפה, אולקוס ושיגדון (גאוט).
בשנת 1999 אושפז בעקבות מנת יתר של 50 כדורי נורופן פלוס, וזאת לאחר שהיה מכור לכדורי שינה.
אמרנו "בור של ייאוש"?
ב19 ביולי 2013 נפטר מל סמית' מהתקפת לב בדירתו בלונדון, בגיל 60.
רואן אטקינסון (מיסטר בין), ששיחק תחת בימויו של מל סמית' בסרט "בין", הספיד אותו:

"He had a wonderfully generous and sympathetic presence both on and off screen"

תודה לך מל, על כל עבודתך בעולם הקולנוע והטלויזיה, תזכר לנצח בקטע הקצר של של The Pit of Despair...
נוח על משכבך בשלום, RIP.

Alvin Lee (Aged 68)

גיטריסט וסולן להקת Ten Years After.

את אלווין לי, יליד אנגליה, אני לא מכיר ממש טוב, אבל כן יצא לי לשמוע כמה דברים ממש מוצלחים שעשה עם הלהקה שלו Ten Years After מ1967 - 1974.

בפסטיבל וודסטוק הענק של 69, בהופעה עם אנרגיות מטורפות, הם שרפו יחד את הבמה בג'אם ארוך של הבלוז רוק המהיר I'm Going Home:

אבל הקטע הראשון שלהם ששמעתי ותפס אותי חזק הוא הלהיט הגדול שלהם I'd Love to Change the World מ1971. יש לו ריף מדליק בגיטרה אקוסטית ואחלה סולואים חשמליים פסיכדליים בסאונד מלוכלך כמו שצריך!

הנה המחווה הקטנה שעשיתי לו ולשיר המצוין הזה (שמחתי לארח כאן את חברי הטוב ירון לוי ששר ומנגן על גיטרה אקוסטית!):

ב6 במרץ 2013, אלווין לי נפטר בגיל 68 בספרד, בעקבות ניתוח שהסתבך. הוא הספיק להוציא תשעה אלבומים עם הלהקה ועוד כעשרה אלבומי סולו, כשהקו המנחה הוא שילוב של רוק ובלוז.

תודה לך, אלווין, על ערימות מטעמי הגיטרות שהשארת אחריך (את רובם עוד אלמד להכיר בהמשך הדרך), ותודה מיוחדת על הריף הכל כך מיוחד הזה מ I'd Love to Change The World.

נוח על משכבך בשלום, RIP.

Douglas Engelbart (Aged 88)

מהנדס וממציא אמריקאי, בעיקר בתחום המחשבים והאינטרנט.

בצעירותו החליט שהוא לא מעוניין להתקע בעבודה שגרתית משעממת, ועזב את משרתו בנאס"א (!) כדי לעשות את העולם יותר טוב, בעיקר ע"י שימוש נוח וקל יותר במחשבים.
בדרך, בסוף שנות ה60, הוא המציא את העכבר - אז תיבת עץ עם שני גלגלי מתכת, וגם נתן לו את שם החיבה שנשאר עד היום.

ב2 ביולי, 2013, נפטר דאגלס אנגלברט בגיל 88 בביתו בקליפורניה לאחר מאבק ארוך במחלת האלצהיימר.
הוא השאיר אחריו אשה (מנישואיו השניים), ארבעה ילדים, תשעה נכדים ומיליארד עכברים...
תודה לך דאגלס על ההמצאה הנהדרת הזאת, בלעדיה לא יכולתי לעשות לך את הכבוד הזה.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

עד כאן חלק 2,
קדימה לחלק 3!
בינתיים - אתם מוזמנים להרשם לבלוג ולהפיץ לחבר'ה!

מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (1): עכביש, מורה, אחות וגנגסטר ; RIP 2013 - Trevor Bolder, Marcia Wallace, Patty Andrews, Dennis Farina

בשנת 2013 עזבו אותנו מוכרים רבים מהארץ ומהעולם: מוזיקאים, שחקנים, סופרים ועוד כל מיני שמצאתי לנכון לציין כאן.

במסגרת כתבי RIP שלי (Rest in Peace), אחלוק להם כבוד אחרון, ומאחר שיש לא מעט, אני מחלק את זה ל7 פוסטים, בכל אחד כ4 פרידות, וזה הראשון:

Trevor Bolder (Aged 62)

הבסיסט האנגלי הנפלא, זכור בעיקר מאלבומי תחילת שנות ה70 של David Bowie, כחלק מלהקת הליווי שלו - The Spiders From Mars, ולאחר מכן כחבר להקת Uriah Heep.

טרבור בולדר, שהתחיל בכלל כנגן חצוצרה, לקח לידיו גיטרה בס בהשראת מקרתני והביטלס והקים את הלהקה הראשונה שלו The Rats, לצד הגיטריסט הנפלא Mick Ronson.

כמה שנים לאחר מכן (ב1971) גוייסו שניהם יחד ללהקת הליווי של דיוויד בואי, והשלימו את העכבישים מהמאדים.

בואי שר בזיגי סטארדסט:

"Ziggy Played Guitar, Jammin' Good with Weird and Gilly - The Spiders From Mars"

Weird (מוזר / מפחיד / מסתורי) היה שם החיבה שנתן לו בואי. כנראה שמיק רונסון היה גילי...

יחד הקליטו ארבעה אלבומים נפלאים, מפסגת הרוק של תחילת שנות ה70:

Hunky Dory, Ziggy Stardust, Aladdin Sane, Pin Ups

הנה כולם יחד על הבמה במיטב מחלצותיהם (טרבור סיפר שאף פעם לא הרגיש בנוח בתלבושות הגלאם רוק האלה...):

בואי הספיד אותו באתר שלו:

"Trevor was a wonderful musician and a major inspiration for whichever band he was working with,

But he was foremostly a tremendous guy, a great man!"

בולדר מצידו סיפר בראיון שהוא נזכר בתקופה עם בואי ברגשות מעורבים. בהתחלה היו רגעים יפים, הם הרגישו שהם כולם חברים שווים בלהקה אחת ולא סולן עם להקת ליווי, אבל עם ההצלחה בואי התחיל להתרחק מהם יותר ויותר עד שנטש אותם לחלוטין ב1973.

אז הצטרף בולדר אל חברו מיק רונסון שהוציא את אלבום הבכורה שלו Slaughter on 10th Avenue.

ב1976 החליף את הבסיסט ג'ון ווטון (לשעבר מקינג קרימסון) בלהקת Uriah Heep ונשאר איתם כמעט ברצף עד יום מותו.

בין השאר גם כתב כמה שירים ללהקה, כמו Roller, ו Save It.
למשך 3 שנים ניגן גם עם להקת Wishbone Ash (משעשע שגם שם החליף את ג'ון ווטון בתחילת שנות ה80 והוציא איתם אלבום אחד לפני שחזר לאוריה היפ).

את התקופה עם אוריה היפ אני מודה שאני פחות אוהב, אבל כחלק מהעכבישים מהמאדים של בואי הוא ישאר בליבי לנצח.

הנה המחווה הקטנה שלי, בקטע מהאלבום הראשון שלהם, כשעוד הרגישו כלהקה שווה, ובולדר מוסיף לנגינת הבס גם קטעים יפים בחצוצרה לזכר ילדותו (ותודה לזיו יקותיאלי על החצוצרה, ולאחי הקטן נדב על הפסנתר, מיקס ועריכה):

טרבור בולדר נפטר באנגליה ב21 במאי, 2013 מסרטן הלבלב.

טרבור היקר - תודה לך על כל המוזיקה הנפלאה שהשארת לנו, על הפאות הצבועות באפור לבן, על שהיית חלק חשוב בתקופת הזוהר של דיוויד בואי עם זיגי והעכבישים, שבלעדיך לא היו נשמעים אותו הדבר.
ומבסיסט לבסיסט - תודה על ההשראה לנגינה מלודית, מעניינת, וסאונד מצוין.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

Marcia Wallace (Aged 70)

השקחנית האמריקאית, זכורה בעיקר מהסימפסונס, כמי שנתנה את הקול למורה של בארט - Edna Krabappel.

מרשיה וולאס היתה שחקנית עוד בשנות ה70 בסיטקום The Bob Newhart Show, הופיעה כאורחת במגוון סדרות, ביניהן צער גידול בנות, אלף, מגנום, מרפי בראון...
בשנת 1990, גויסה לחבורת המדבבים הנפלאה של הסימפסונס ונתנה למורה עדנה קרבאפל את הקול שלה בכל העונות עד מותה.

הנה קטע מצחיק איתה, בארט, המבורגר "ג'ימבו", והצחוק המעולה שהפך לסימן ההיכר שלה...

בשנת 1985 חלתה בסרטן השד ומאז נאבקה עם המחלה במשך 30(!) שנה.
לאחר מותה ספדה לה ירדלי סמית' (קולה של ליסה סימפסון): "גן עדן הוא עכשיו מקום הרבה יותר מצחיק בזכותך, מרשיה..."
צוות ההפקה החליט להוציא לפנסיה את המורה הנפלאה שאין תחליף לקולה האבוד.
וכאן הפרידה האישית של בארט, מתוך קטע הפתיחה של הפרק לאחר מותה:

מרשיה וולאס נפטרה ב25 באוקטובר, בגיל 70.

תודה לך, מרשיה, על הקול המעולה הזה והצחוק הבלתי נשכח, שהיו חלק חשוב ומצחיק בסדרה הנפלאה והנצחית הזאת!
נוחי על משכבך בשלום, RIP.

Patty Andrews (Aged 94)

האחות הצעירה משלישיית הזמר The Andrews Sisters.

שלישיית האחיות אנדרוז שרו סווינג ו"בוגי ווגי" בהרמוניות ייחודיות שלא שומעים היום בשום מקום. הן באו להצלחה אדירה מסוף שנות ה30 ועד שנות ה50 ובמיוחד בזמן מלחמת העולם השניה, אז בידרו את חיילי בעלות הברית האמיצים.

הנה הן יחד בשנת 1941, מתוך סרט של אבוט וקוסטלו, מבצעות את Boogie Woogie Bugle Boy of Company B.
פטי אנדרוז היא האמצעית והסולואיסטית (שתי אחיותיה עזבו אותנו כבר מזמן...):

אחר כך היו סיכסוכים, תביעות וניתוק יחסים, אבל מי צריך לשמוע את כל זה?
ב30 בינואר 2013, נפטרה פטי אנדרוז בשיבה טובה בביתה בקליפורניה, בגיל המופלג 94!

תודה לך פטי, על שהיית חלק מהשלישיה המקסימה הזאת! באמת שכבר אין דברים כאלה היום...
נוחי על משכבך בשלום, RIP.

Dennis Farina (Aged 69)

שחקן קולנוע וטלויזיה אמריקאי, גילם לרוב גנגסטרים או שוטרים, זכור בעיקר מהסרט "מרדף חצות" ומהסדרה "חוק וסדר"

דניס פרינה היה שוטר במשך 18 שנה לפני שנהיה שחקן. בשנים האחרונות כשוטר במחלק פריצות, הוא עבד גם כיועץ לענייני משטרה עבור במאים. משם הדרך אל המסך, עם מראה, סגנון ודיבור כאלה, היתה קצרה מאד.
הוא שיחק בעשרות סרטים וסדרות טלויזיה (חוק וסדר בין השאר), וכאן אני רוצה להראות אותו בשני קטעים מסרטים שאני מאד אוהב:

בסנאצ' - Snatch, בתור Cousin Avi וסצינת הכלב המעולה:

ותפקידו האהוב עלי ביותר, בסרט מרדף חצות, בתור הגנגסטר ג'ימי סרנו שחוטף עצבים הכי טוב בעולם בכל פעם שרוברט דה נירו מצליח להעלים עליו ולברוח עם הדוכס שגנב ממנו.

ב28 בפברואר 2013, נפטר דניס פרינה בגיל 69, בבית החולים באריזונה, מתסחיף ריאתי.

תודה לך דניס, על כל התפקידים שעשיתי בחייך, הקריאה "Serrano's got the Disks", תשאר איתי תמיד.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

עד כאן חלק ראשון,
חלק שני כאן!
בינתיים - אתם מוזמנים להרשם ולשתף את החבר'ה...