טופ 10: האלבומים של שנות ה60, מקום 7: קווין איירס ; Kevin Ayers - Joy of a Toy

אז התחלנו את רשימת אלבומי הסיקסטיז עם:
מחתרת הקטיפה במקום 10,
המתים המהלכים במקום 9,
נערי החוף במקום 8.

עכשיו ממשיכים:

מקום 7:

Kevin Ayers - Joy of a Toy - 1969

פלייליסט להאזנה ברצף אפשר לקבל כאן.

בדרום מזרח אנגליה, במחוז Kent, במרחק כשעה וחצי מלונדון, ישנה עיר קתדרלות בשם Canterbury.

העיר הזו גידלה בסוף שנות השישים כשרונות מוזיקליים רבים, שהביאו סגנון ייחודי עם סאונד שמשלב רוק מתקדם עם פיוז'ן בשובבות שמאפיינת את החברים שגדלו שם והשפיעו אחד על השני.

ממש כמו סצנת הגראנג' שהתפתחה בסיאטל כ20 שנה לאחר מכן, גם החבר'ה האנגלים הללו קיבלו שם לז'אנר שלהם, שנקרא בפשטות "סצנת קנטרברי".

בניגוד לגראנג', סצינת הקנטרברי השתייכה לשוליים (כמו רוב אמני הרוק מתקדם) והביאה לנו להקות כמו:

Soft Machine, Gong, Caravan ועוד, שהאמנים המוכרים ביניהם (באופן יחסי), הם

Robert Wyatt ו Daevid Allen שהיו ממובילי ומ"יוצרי" הסצינה.

אבל רגע, רגע, רגע! אחד החוקים לרשימה שלי אמר בלי רוק מתקדם, לא?

קווין איירס שלנו, היה אמנם, יחד עם ואייט ואלן, ממקימי להקת סופט משין (רוק מתקדם!), אבל כבר אחרי אלבום הבכורה שלהם, עייף מסיבוב הופעות מתיש במשך חצי שנה כלהקת חימום לג'ימי הנדריקס (!), הוא החליט להפרד מהם בידידות ולפרוש מעולם המוזיקה. הוא מכר את הבס שלו לנואל רדינג (הבסיסט של הנדריקס) ונסע עם דיוויד אלן לאיביזה לשכב בשמש ולנוח.

האגדה מספרת שהנדריקס (שהוא אחד הגדולים שנאלצתי להשאיר מחוץ לרשימה הזו) העניק לאיירס במתנה גיטרה אקוסטית נפלאה בתמורה להבטחה שלא יפסיק לכתוב שירים, וכך באמת עשה והביא לנו את אלבום הבכורה שלו, שזכה אצלי למקום השביעי והמכובד, ומאחר והוא מקוטלג בויקיפדיה כאלבום רוק ופסיכדליה, זה אפילו עומד בחוקים. :)

מנגינת התהלוכה השמחה שפותחת את האלבום היא מעין "המשך" למנגינה שכתב בתקופת סופט משין, ובשילוב קטע קצרצר מהמשחק סופר מריו - זו היתה מוזיקת העליה לחופה שלי עם אשתי...

יש בוידאו אחריו עוד שני קטעים מהאלבום (שמותר גם לשמוע), השני - "שיר לזמנים מטורפים", מלא במחוות שונות, עם איזכור לביטלס והשורה המעולה:

Yes Disneyland has come to town, everyone's dressed and standing around

Alice is wearing her sexiest gown, but she doesn't want you to look at her...

והשלישי, בונוס בהוצאות החדשות - שיר בשם "חוויה דתית" שמתארח בו סיד בארט, מקים להקת הפינק פלויד - שעוד יופיעו כאן בהמשך הרשימה.

איירס הוא גיטריסט, בסיסט, זמר בעל קול נמוך אבל עם דיקציה מעולה, כתב והלחין את כל השירים באלבומו. כיוצא קנטרברי וחבר של דיוויד אלן ורוברט וואיט, הוא בעל רצון תמידי לנסות דברים חדשים (ולא רק במוזיקה) ולשמור על הומור שובב בטקסטים ובלחנים.

איירס הצליח להפיק אלבום ברמה גבוהה מאד, כשלצידו חבריו מסופט משין ועוד נגנים מעולים ולא שגרתיים (צ'לו, חליל צד, אבוב) והכל בעיבודים יפים ומעניינים (בעזרתו של דייויד בדפורד), וזו אחת הסיבות שהוא אמן הסולו היחיד שנמצא ברשימה שלי לצד כל הלהקות הגדולות האלה (כי בעיני, כמעט תמיד עולה הלהקה על אמן סולו).

תקשיבו לשיר ערש המקסים הזה, שווה לעשות ילד (רצוי ילדה, ולי יש שתיים) רק בשביל לשיר לה את זה:

My oh my oh my

Do you really have to cry?

Crying like a summer rain

Lady let me ease your pain

My oh my oh my

Don't you spread your wings and fly?

Flying like an autumn wind

Lady did you lose a friend?

Don't be sad and down

Take another look around

Maybe what you've lost you've found

Don't be sad and down...

ואמרנו גם הומור שובב? איירס (ביחד עם אלן ידידו) הם ממציאי ה"בננה" ואחת הסיבות לשם שבחרתי לבלוג (ול DJ...).

מה זה אומר? אולי שכולנו בננות, אבל הם משתמשים בזה פה ושם, לפעמים, כמו בשיר הבא, כדי לסמן לשאר הנגנים מתי מסתיים הסולו (גיטרה + אבוב שמתחיל ב02:25) וחוזרים לבית.

שיר שמח על קלרייטה, מלכת הקסם והפרחים, שרוכבת על קטנוע הלמברטה שלה, מחפשת פרצופים חייכניים, שמחכים להסעה...

Please send her a great big shining star - to show her where you are,

Please give her the love you've stored away - you cannot lose today!

תמונה של ילדה אביבית על נדנדה יכולה להעביר מחשבות שונות אצל אנשים שונים, אצל איירס זה כמו תמיד מעביר קסם, תמימות ותחושה של זמן ללא גבולות, הוא רואה אותה וכותב:

She's got a feeling for her spring

I've got another song to sing

ו"היצירה" של האלבום, השיר הקסום על הליידי רייצ'ל (גברת רחל), שכולו אווירת חלומות מכושפים, טירות חשוכות, דלתות נסתרות, והכל לאור הנר. על מה ועל מי תחלמי הלילה, ליידי רייצ'ל?

Now she's safe from the darkness - she's safe from it's clutch

Now nothing can harm her, at least not very much...

באלבום, הגרסה מעובדת עם הכלים המיוחדים, אבל סופסוף מצאתי וידאו אחד שגם רואים אותו מבצע את זה חי, אמנם כבר בגיל מבוגר, אבל עדיין יופי של ביצוע, ומה לא הייתי נותן להיות שם בקהל...

האלבום הוא אלבום קונספט עם פתיחה מיוחדת, אווירה רציפה וגם השיר האחרון ממלא את מקומו בצורה מסודרת:
איירס - איש החופש והיצירה, מהרהר לעצמו בשיר טרובדורי שהוא כולו איירס לבד על גיטרה אקוסטית (הבטיח להנדריקס וקיים!), מפוחית ושני קולות, על המתנה המשוגעת הזאת של הזמן ומה שאנחנו עושים איתה.

על הדרך הוא מסכם את ההנאה של המאזין מהאלבום ששמע זה עתה, משאיר אחריו כוס יין ריקה ונפרד יפה לשלום.

Does the world seem good to you? Does the music get to you?

Does the wisdom of your heart - show you how to play your part?

All my blond and twilight dreams

All those strangled future schemes

All those glasses drained of wine

All this crazy gift of time

Goodbye everybody - now it's time to go

I hope I don't leave you feeling low...

זהו, איירס ואלבומיו יקרים מאד לליבי ולאחרונה נעצבתי מאד לשמוע שהוא נפטר, לבד בביתו שבצרפת, בגיל 68. אולי פעם (זמן, זמן...) אצליח לכתוב לו דף שלם לפרידה, אבל בינתיים - הנה המחווה הקטנה שלי ליוצר הנפלא הזה:

ועוד מחווה אחת שיצאה מאוחר יותר (עדכון, ספטמבר 2014), עם השיר שחותם את האלבום הזה.
שמחתי לארח כאן את טל רזניק על מפוחיות:

הנה קישור לפלייליסט לכל השירים מהפוסט ברצף.

נהנתם לקרוא?
אשמח אם תרשמו לבלוג (למעלה בצד ימין)
ולערוץ יוטיוב שלי. תגיבו, תפיצו, ו-הופ למקום 6!