טופ 10: האלבומים של שנות ה60, מקום 8: נערי החוף ; The Beach Boys - Pet Sounds

התחלנו עם מחתרת הקטיפה במקום 10, ועם הזומבים במקום 9, ועכשיו ממשיכים:

מקום 8:

The Beach Boys - Pet Sounds - 1968

חוזרים לארה"ב, והפעם לקליפורניה.

להקה משפחתית: בריאן ווילסון, היוצר המרכזי, ואחיהם הגדול של דניס המתופף וקארל הגיטריסט, אל ג'רדין החבר מביה"ס תומך בשירה וגיטרה ומייק לאב בן הדוד שר. למעשה כולם בלהקה שרים, וההרמוניות הקוליות (בניצוחו של בריאן, כמובן) הן שנותנות ללהקה את הייחוד שלה.

הם התחילו ב1962 (במקביל לביטלס) עם להיטי גלישה, שמש ובחורות יפות, והתפתחו באמצע העשור במקביל לחברתם מליברפול.

אחרי שלוש שנים בריאן התחיל למצות את סגנון "הסאונד של קליפורניה" וחיפש לעשות מוזיקה מלודית ומעניינת יותר.
בשנת 65 הביטלס הוציאו את Rubber Soul, ולבריאן עפו האוזניים והמח. עד לאותו יום האלבומים ששמע היו בנויים מכמה להיטים טובים מוקפים בשירים בינוניים כדי למלא מקום בתקליט. הפעם הוא נחשף לאלבום בעל אווירה וקונספט ששומר על רמה גבוהה מתחילתו ועד סופו, סאונד מושקע, עיבודים וכלים לא שגרתיים...

מלא השראה ומאותגר הוא רץ לאשתו ואמר לה שהוא "הולך ליצור את האלבום הכי יפה בעולם, אלבום הרוק הטוב ביותר שנעשה אי פעם!"

אני לא בטוח לגבי "רוק", אבל האלבום בהחלט מצא את עצמו ברשימת עשרת הגדולים שלי מהתקופה.

בריאן הפסיק להופיע עם הלהקה, ושאר החברים, שהיו בדרכם לסיבוב הופעות בחו"ל (ביפן בין השאר), גייסו את ברוס ג'ונסון לתפוס את תפקידי הבס והשירה של בריאן, ולמעשה להיות המחליף לאח הגדול שנשאר בבית, ושמח על הזמן הפנוי והשקט, התיישב עם המשורר טוני אשר לכתוב את האלבום הזה, שהוא כולו האזנה ישירה לצלילי חיות המחמד שחיו בלב של בריאן ווילסון בן ה23.

האלבום ה11(!) במספר, לא נשמע כמו שום דבר אחר שהם הוציאו לפניו, בלי גלשנים ושמש, שירים מלודיים, מעניינים, עם עיבודים מקסימים לכלי נגינה, לתזמורת ולקולות.

הנגנים באלבום ברובם נגני אולפן, השירה המובילה כמעט תמיד של בריאן, אבל שאר החברים עדיין תורמים את קולם בליווי, בדואטים עם בריאן, אבל גם לעתים כסולנים.
הנה אחת הבלדות היפות ביותר אי פעם, וכאן האח הצעיר קארל ווילסון מקסים בקול מלאך:

I may not always love you

but long as there are stars above you

You never need to doubt it

I'll make you so sure about it

God only knows what I'd be without you

אחד הלהיטים הגדולים שיצאו מהאלבום הוא שיר שמח שמבוסס על שיר עממי קריבי שאל ג'רדין אהב והציע לבריאן לכסות. השיר, במקור מ1927, מספר על סירת מפרש של שיכורים שעולים עליה בכיף אבל מהר מאד רק רוצים כבר לחזור הביתה. שימו לב ל10 שניות תענוג א-קפלה שאנחנו מקבלים בדקה 01:50:

כמו שהביטלס מצאו את הצלחתם מעבר לים, בארה"ב, גם בריאן ושות' מצאו את ההצלחה מחוץ לבית - באנגליה הצמאה לנערי חוף. בבית הקהל עדיין ציפה ללהיטי גלישה, המכירות היו בינוניות ובריאן התאכזב קשות. כמויות העבודה שהשקיע באלבום לא הניבו את ההצלחה שהוא חשב שהאלבום ראוי היה לקבל, ובריאן נשאר, כנראה עד היום, בהרגשה שהקדים את זמנו.
לקראת סוף השיר "I Just Wasn't Made For These Times" שמנציח את ההרגשה הזו, יש סולו קצר ויפיפה של כלי אלקטרוני מעניין בשם אלקטרו-טרמין, שהיה מאד חדשני לתקופה.

בהמשך הדרך בריאן עובר התמוטטות עצבים בזמן העבודה על האלבום הבא בתור - Smile, שנגנז ויוצא לאור רק ב2004!

אבל לשמחתנו, הוא הספיק להשאיר לנו את האלבום הנפלא הזה.

הנה קטע אינסטרומנטלי שיתן לנו להבין את עושר ההפקה של האלבום הזה, אבל גם את העובדה העצובה שמשלל הנגנים שמשתתפים בהקלטות - אין אף חבר מנערי החוף:

אז מה שאר חברי הלהקה עשו בכלל באלבום הזה אתם שואלים?

בעיקר שרו עוד ועוד קולות.

ואם זה נראה לכם שולי, תקשיבו לקטע הקצרצר הזה, ותדמיינו שהחבר שלכם כרובי מלמד אתכם על לבד וביחד:

לנון ומקרתני יעלו דרגה גם הם בהשראת האלבום הזה ויביאו לנו את סרג'נט פפר, שלא היה נשמע אותו הדבר אם "צלילים לחיות מחמד" לא היה קיים. פול מקרטני סיפר ש"צלילי חיות מחמד" העיף אותו בזמנו ואהוב עליו מאד עד היום. ציטוט אנגלי שלו בעקבות האזנה לאלבום:

"Oh, dear me... This is the album of all-time. What are we gonna do?"

ולסיכום, כמובן - המחווה הקטנה שלי לאלבום הנפלא הזה:

הנה קישור לפלייליסט לכל השירים מהפוסט ברצף.

נהנתם לקרוא?
אשמח אם תרשמו לבלוג (למעלה בצד ימין)
ולערוץ יוטיוב שלי. תגיבו, תפיצו... :) מקום 7 נמצא כאן!