מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (2): לבקן, גיטריסט ועכבר ; RIP 2013 - Mel Smith, Alvin Lee, Douglas Engelbart

בחלק הראשון נפרדנו מעכביש, מורה, אחות וגנגסטר,

עכשיו ממשיכים לחלק השני עם עוד שלישיה שעזבה אותנו:

Mel Smith (Aged 60)

איש הקולנוע (קומיקאי, שחקן, במאי...) אנגלי.

מל סמית' השתתף בערימות של הפקות בטלויזיה ובקולנוע, כשחקן, כותב, מפיק ובמאי.
אני (ובטח גם רובכם) אזכור אותו תמיד בתפקיד הלבקן (The Albino) מהסרט הנפלא "הנסיכה הקסומה" (1987):

אז מסתבר שגם בחייו האמיתיים לא היה אדם בריא, ומסוף שנות ה90 סבל באמת מדלקת גרון חריפה, אולקוס ושיגדון (גאוט).
בשנת 1999 אושפז בעקבות מנת יתר של 50 כדורי נורופן פלוס, וזאת לאחר שהיה מכור לכדורי שינה.
אמרנו "בור של ייאוש"?
ב19 ביולי 2013 נפטר מל סמית' מהתקפת לב בדירתו בלונדון, בגיל 60.
רואן אטקינסון (מיסטר בין), ששיחק תחת בימויו של מל סמית' בסרט "בין", הספיד אותו:

"He had a wonderfully generous and sympathetic presence both on and off screen"

תודה לך מל, על כל עבודתך בעולם הקולנוע והטלויזיה, תזכר לנצח בקטע הקצר של של The Pit of Despair...
נוח על משכבך בשלום, RIP.

Alvin Lee (Aged 68)

גיטריסט וסולן להקת Ten Years After.

את אלווין לי, יליד אנגליה, אני לא מכיר ממש טוב, אבל כן יצא לי לשמוע כמה דברים ממש מוצלחים שעשה עם הלהקה שלו Ten Years After מ1967 - 1974.

בפסטיבל וודסטוק הענק של 69, בהופעה עם אנרגיות מטורפות, הם שרפו יחד את הבמה בג'אם ארוך של הבלוז רוק המהיר I'm Going Home:

אבל הקטע הראשון שלהם ששמעתי ותפס אותי חזק הוא הלהיט הגדול שלהם I'd Love to Change the World מ1971. יש לו ריף מדליק בגיטרה אקוסטית ואחלה סולואים חשמליים פסיכדליים בסאונד מלוכלך כמו שצריך!

הנה המחווה הקטנה שעשיתי לו ולשיר המצוין הזה (שמחתי לארח כאן את חברי הטוב ירון לוי ששר ומנגן על גיטרה אקוסטית!):

ב6 במרץ 2013, אלווין לי נפטר בגיל 68 בספרד, בעקבות ניתוח שהסתבך. הוא הספיק להוציא תשעה אלבומים עם הלהקה ועוד כעשרה אלבומי סולו, כשהקו המנחה הוא שילוב של רוק ובלוז.

תודה לך, אלווין, על ערימות מטעמי הגיטרות שהשארת אחריך (את רובם עוד אלמד להכיר בהמשך הדרך), ותודה מיוחדת על הריף הכל כך מיוחד הזה מ I'd Love to Change The World.

נוח על משכבך בשלום, RIP.

Douglas Engelbart (Aged 88)

מהנדס וממציא אמריקאי, בעיקר בתחום המחשבים והאינטרנט.

בצעירותו החליט שהוא לא מעוניין להתקע בעבודה שגרתית משעממת, ועזב את משרתו בנאס"א (!) כדי לעשות את העולם יותר טוב, בעיקר ע"י שימוש נוח וקל יותר במחשבים.
בדרך, בסוף שנות ה60, הוא המציא את העכבר - אז תיבת עץ עם שני גלגלי מתכת, וגם נתן לו את שם החיבה שנשאר עד היום.

ב2 ביולי, 2013, נפטר דאגלס אנגלברט בגיל 88 בביתו בקליפורניה לאחר מאבק ארוך במחלת האלצהיימר.
הוא השאיר אחריו אשה (מנישואיו השניים), ארבעה ילדים, תשעה נכדים ומיליארד עכברים...
תודה לך דאגלס על ההמצאה הנהדרת הזאת, בלעדיה לא יכולתי לעשות לך את הכבוד הזה.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

עד כאן חלק 2,
קדימה לחלק 3!
בינתיים - אתם מוזמנים להרשם לבלוג ולהפיץ לחבר'ה!

מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (1): עכביש, מורה, אחות וגנגסטר ; RIP 2013 - Trevor Bolder, Marcia Wallace, Patty Andrews, Dennis Farina

בשנת 2013 עזבו אותנו מוכרים רבים מהארץ ומהעולם: מוזיקאים, שחקנים, סופרים ועוד כל מיני שמצאתי לנכון לציין כאן.

במסגרת כתבי RIP שלי (Rest in Peace), אחלוק להם כבוד אחרון, ומאחר שיש לא מעט, אני מחלק את זה ל7 פוסטים, בכל אחד כ4 פרידות, וזה הראשון:

Trevor Bolder (Aged 62)

הבסיסט האנגלי הנפלא, זכור בעיקר מאלבומי תחילת שנות ה70 של David Bowie, כחלק מלהקת הליווי שלו - The Spiders From Mars, ולאחר מכן כחבר להקת Uriah Heep.

טרבור בולדר, שהתחיל בכלל כנגן חצוצרה, לקח לידיו גיטרה בס בהשראת מקרתני והביטלס והקים את הלהקה הראשונה שלו The Rats, לצד הגיטריסט הנפלא Mick Ronson.

כמה שנים לאחר מכן (ב1971) גוייסו שניהם יחד ללהקת הליווי של דיוויד בואי, והשלימו את העכבישים מהמאדים.

בואי שר בזיגי סטארדסט:

"Ziggy Played Guitar, Jammin' Good with Weird and Gilly - The Spiders From Mars"

Weird (מוזר / מפחיד / מסתורי) היה שם החיבה שנתן לו בואי. כנראה שמיק רונסון היה גילי...

יחד הקליטו ארבעה אלבומים נפלאים, מפסגת הרוק של תחילת שנות ה70:

Hunky Dory, Ziggy Stardust, Aladdin Sane, Pin Ups

הנה כולם יחד על הבמה במיטב מחלצותיהם (טרבור סיפר שאף פעם לא הרגיש בנוח בתלבושות הגלאם רוק האלה...):

בואי הספיד אותו באתר שלו:

"Trevor was a wonderful musician and a major inspiration for whichever band he was working with,

But he was foremostly a tremendous guy, a great man!"

בולדר מצידו סיפר בראיון שהוא נזכר בתקופה עם בואי ברגשות מעורבים. בהתחלה היו רגעים יפים, הם הרגישו שהם כולם חברים שווים בלהקה אחת ולא סולן עם להקת ליווי, אבל עם ההצלחה בואי התחיל להתרחק מהם יותר ויותר עד שנטש אותם לחלוטין ב1973.

אז הצטרף בולדר אל חברו מיק רונסון שהוציא את אלבום הבכורה שלו Slaughter on 10th Avenue.

ב1976 החליף את הבסיסט ג'ון ווטון (לשעבר מקינג קרימסון) בלהקת Uriah Heep ונשאר איתם כמעט ברצף עד יום מותו.

בין השאר גם כתב כמה שירים ללהקה, כמו Roller, ו Save It.
למשך 3 שנים ניגן גם עם להקת Wishbone Ash (משעשע שגם שם החליף את ג'ון ווטון בתחילת שנות ה80 והוציא איתם אלבום אחד לפני שחזר לאוריה היפ).

את התקופה עם אוריה היפ אני מודה שאני פחות אוהב, אבל כחלק מהעכבישים מהמאדים של בואי הוא ישאר בליבי לנצח.

הנה המחווה הקטנה שלי, בקטע מהאלבום הראשון שלהם, כשעוד הרגישו כלהקה שווה, ובולדר מוסיף לנגינת הבס גם קטעים יפים בחצוצרה לזכר ילדותו (ותודה לזיו יקותיאלי על החצוצרה, ולאחי הקטן נדב על הפסנתר, מיקס ועריכה):

טרבור בולדר נפטר באנגליה ב21 במאי, 2013 מסרטן הלבלב.

טרבור היקר - תודה לך על כל המוזיקה הנפלאה שהשארת לנו, על הפאות הצבועות באפור לבן, על שהיית חלק חשוב בתקופת הזוהר של דיוויד בואי עם זיגי והעכבישים, שבלעדיך לא היו נשמעים אותו הדבר.
ומבסיסט לבסיסט - תודה על ההשראה לנגינה מלודית, מעניינת, וסאונד מצוין.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

Marcia Wallace (Aged 70)

השקחנית האמריקאית, זכורה בעיקר מהסימפסונס, כמי שנתנה את הקול למורה של בארט - Edna Krabappel.

מרשיה וולאס היתה שחקנית עוד בשנות ה70 בסיטקום The Bob Newhart Show, הופיעה כאורחת במגוון סדרות, ביניהן צער גידול בנות, אלף, מגנום, מרפי בראון...
בשנת 1990, גויסה לחבורת המדבבים הנפלאה של הסימפסונס ונתנה למורה עדנה קרבאפל את הקול שלה בכל העונות עד מותה.

הנה קטע מצחיק איתה, בארט, המבורגר "ג'ימבו", והצחוק המעולה שהפך לסימן ההיכר שלה...

בשנת 1985 חלתה בסרטן השד ומאז נאבקה עם המחלה במשך 30(!) שנה.
לאחר מותה ספדה לה ירדלי סמית' (קולה של ליסה סימפסון): "גן עדן הוא עכשיו מקום הרבה יותר מצחיק בזכותך, מרשיה..."
צוות ההפקה החליט להוציא לפנסיה את המורה הנפלאה שאין תחליף לקולה האבוד.
וכאן הפרידה האישית של בארט, מתוך קטע הפתיחה של הפרק לאחר מותה:

מרשיה וולאס נפטרה ב25 באוקטובר, בגיל 70.

תודה לך, מרשיה, על הקול המעולה הזה והצחוק הבלתי נשכח, שהיו חלק חשוב ומצחיק בסדרה הנפלאה והנצחית הזאת!
נוחי על משכבך בשלום, RIP.

Patty Andrews (Aged 94)

האחות הצעירה משלישיית הזמר The Andrews Sisters.

שלישיית האחיות אנדרוז שרו סווינג ו"בוגי ווגי" בהרמוניות ייחודיות שלא שומעים היום בשום מקום. הן באו להצלחה אדירה מסוף שנות ה30 ועד שנות ה50 ובמיוחד בזמן מלחמת העולם השניה, אז בידרו את חיילי בעלות הברית האמיצים.

הנה הן יחד בשנת 1941, מתוך סרט של אבוט וקוסטלו, מבצעות את Boogie Woogie Bugle Boy of Company B.
פטי אנדרוז היא האמצעית והסולואיסטית (שתי אחיותיה עזבו אותנו כבר מזמן...):

אחר כך היו סיכסוכים, תביעות וניתוק יחסים, אבל מי צריך לשמוע את כל זה?
ב30 בינואר 2013, נפטרה פטי אנדרוז בשיבה טובה בביתה בקליפורניה, בגיל המופלג 94!

תודה לך פטי, על שהיית חלק מהשלישיה המקסימה הזאת! באמת שכבר אין דברים כאלה היום...
נוחי על משכבך בשלום, RIP.

Dennis Farina (Aged 69)

שחקן קולנוע וטלויזיה אמריקאי, גילם לרוב גנגסטרים או שוטרים, זכור בעיקר מהסרט "מרדף חצות" ומהסדרה "חוק וסדר"

דניס פרינה היה שוטר במשך 18 שנה לפני שנהיה שחקן. בשנים האחרונות כשוטר במחלק פריצות, הוא עבד גם כיועץ לענייני משטרה עבור במאים. משם הדרך אל המסך, עם מראה, סגנון ודיבור כאלה, היתה קצרה מאד.
הוא שיחק בעשרות סרטים וסדרות טלויזיה (חוק וסדר בין השאר), וכאן אני רוצה להראות אותו בשני קטעים מסרטים שאני מאד אוהב:

בסנאצ' - Snatch, בתור Cousin Avi וסצינת הכלב המעולה:

ותפקידו האהוב עלי ביותר, בסרט מרדף חצות, בתור הגנגסטר ג'ימי סרנו שחוטף עצבים הכי טוב בעולם בכל פעם שרוברט דה נירו מצליח להעלים עליו ולברוח עם הדוכס שגנב ממנו.

ב28 בפברואר 2013, נפטר דניס פרינה בגיל 69, בבית החולים באריזונה, מתסחיף ריאתי.

תודה לך דניס, על כל התפקידים שעשיתי בחייך, הקריאה "Serrano's got the Disks", תשאר איתי תמיד.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

עד כאן חלק ראשון,
חלק שני כאן!
בינתיים - אתם מוזמנים להרשם ולשתף את החבר'ה...