אז התחלנו את הרשימה עם מחתרת הקטיפה במקום 10, ועכשיו ממשיכים:
מקום 9:
The Zombies - Odessey And Oracle - 1968
אנגליה, 1967, אחרי שהביטלס סיימו להקליט את האלבום השמיני שלהם Sgt. Pepper, נכנסו לאולפני Abbey Road להקליט את האלבום השני (והאחרון) שלהם, להקת הזומבים, שכל קשר בינם לבין אימה וטראש (שאני דווקא גם אוהב) תלוש מהמציאות.
זו להקה שכל כך נעים להקשיב לה, שהיה ראוי לתת לה שם מתאים יותר כמו הפרחים, ההרמוניות, או משהו דומה ברוח האהבה והצבעים של סוף הסיקסטיז ועטיפת האלבום.
השיר הפותח את האלבום הוא בעל הנושא הכי מקורי שאני מכיר: הוא בעצם מכתב געגועים שכותב אסיר משוחרר לחברו/אהובו לתא שעדיין בפנים ועוד מעט סופסוף משתחרר. לסיפור המיוחד הזה הם בחרו בקלידים ובס שמחים וקופצניים והרמוניות קוליות יפות:
אני חייב לציין שמכל העשירייה שלי, זה האלבום הכי "חדש" (שאני מכיר הכי מעט זמן) עבורי. וזה הזמן להודות לבסיסט הנפלא של רוקפור - מרק לזר, שאירח אותי פעם בסטודיו שלהם לדבר על גיטרות ומוזיקה בכלל, ועל הדרך הכיר לי אותם (ואת עבודת הבס המופלאה של כריס וויט הבסיסט שלהם), את הByrds, ועוד חבר'ה דומים מהתקופה.
בכל מקרה, יכול להיות שאם הייתי גדל על האלבום הזה (כמו המצב עם שאר הרשימה), הוא היה זוכה למקום גבוה יותר.
הובילו את הלהקה Rod Argent הקלידן, Colin Blunstone הסולן, ו Chris White הבסיסט (מאחוריהם תקליט בודד עם הלהיט המוצלח She's Not There) וללא התקציבים של הביטלס, הקליטו בזריזות ובלחץ.
נושאים לא שיגרתיים ממשיכים להופיע באלבום, כמו הקצב האנגלי שאמור להיות בעל לב חזק אבל כחייל, רועד כולו ורק רוצה לברוח הביתה מהזוועות שהוא חווה במלחמת העולם הראשונה.
נגינת המלוטרון (קלידים שנועדו להחליף סקציית כינורות) אורגן הרוח (הרמוניום) של ארג'נט מספקת למילים המצמררות אווירה מתאימה (* תודה לנעם רפפורט על התיקון):
השיר הבא מבוסס על סיפור של ויליאם פוקנר - שילוב של טקסט עצוב שבעצובים עם לחן קסום ופזמון בשני קולות כשכל קול שר מילים קצת שונות:
אמילי מגדלת ורדים בגנה, רואה איך אוהבים באים והולכים, נותנים אחד לשני את פרחיה, ואף אחד לא בשבילה.
אמילי - את לא מבינה? אין דבר שתוכלי לעשות. יש אהבה מכל עבר, אבל לא בשבילך.
והשנים יעברו, היא תזדקן ותמות, הורדים בגנה ינבלו, אף לא אחד נותר לקברה, אף ורד לאמילי.
כמובן שברוח התקופה, היו באלבום גם הרבה שירי אהבה יפים, ותמיד עם משהו מעניין:
Maybe After He's Gone, על הנערה שאוהבת אותו, אבל יש לה גם בחור אחר...
Changes, על הבחורה המגונדרת והריקנית שהוא עוד זוכר איך פעם השמש היתה בשערה כשהיתה ילדת קיץ יפה.
She told me to be careful if I loved her, cause she had given her heart once before...
למרות הלחצים בהקלטות, התוצאות היו נפלאות. אבל חילוקי דעות בנוגע לכיוון המוזיקלי כבר יצרו קרעים בין החברים. את הלהיט של האלבום (עוד לא ידעו את זה אז) - Time of the Season, קולין הזמר בכלל לא אהב, ורב עם ארג'נט (הכותב) על איך, אם בכלל, לשיר אותו.
שני הסינגלים שיצאו (האסיר והקצב) נכשלו, המורל היה באדמה ואחרי הופעה אחרונה בדצמבר 67, הלהקה התפרקה - טרם צאת האלבום כמה חודשים לאחר מכן.
עד שסינגל המריבה יצא וכבש את הנוער שחש כבר מזמן את עונת האהבה, החברים כבר נפוצו לפרויקטים אחרים וחזרו להופעת איחוד רק עשרות שנים לאחר מכן, ב 2001...
המפיק/מוזיקאי אל קופר (שעוד נשמע עליו גבוה בהמשך הרשימה) היה אחד האנשים שדחפו חזק את הוצאת האלבום, והרצתו ברדיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה