‏הצגת רשומות עם תוויות אריק איינשטיין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אריק איינשטיין. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 26 בנובמבר 2015

מוכרים מהארץ שעזבו אותנו (2): בדשא אצל אריק ופוסק הדור RIP 2013 - אריק איינשטיין ועובדיה יוסף

אחרי הפרידות מדידי מנוסי ושמוליק קראוס, ממשיכים לחלק ב' של פרידות ממוכרים מהארץ.

קישור לפרידות ממוכרים מהעולם, כאן.

אריק איינשטיין (בן 74 במותו)

אריק איינשטיין.
נו, מה אני בכלל הולך לכתוב על אריק איינשטיין?
לא פלא שלקח לי שנתיים לסיים לכתוב.
פוסט עם מעט מילים, הרבה תמונות וקליפים.
רגע, נתחיל עם הצצה בעיניים האלה, עם ה"מיליון דולר צ'ארם":


כן,
אני מאד אוהב את שלום חנוך, מתי כספי, דני סנדרסון וכל חבריו מכוורת והלאה, יהודית רביץ ואפילו כמה חבר'ה צעירים יותר...
אבל אריק תמיד היה "הכי הכי", ניצב מעל כולם (אצלי ואצל עוד הרבה אחרים, אבל אף פעם לא אצלו), כזמר, שחקן, בנאדם, ואישיות מוערצת.

אני מתחיל לקשקש, אז הנה קליפ המחווה הראשון, שעשה אחי הקטן נדב, אני עזרתי על הבס ובצילומים. נדב ערך כאן המון תמונות יפות וסרטונים של אריק, וזו בעצם המחווה המלאה שלנו לאיש היקר הזה.



שיר מס' 8, שהיה שיר שבירת הכוס בחתונה שלי, הופיע במקור באלבום "בדשא אצל אביגדור" מ 1971, שהוא האלבום שאני הכי אוהב של אריק.
הנה תמונה יפה מתוכו, שמתעדת את החיבור החזק שהיה לו עם מיקי גבריאלוב, שהלחין את השירים.


שנתיים קודם ל"בדשא", אריק הביא לנו את "פוזי" - שהוא אלבום הרוק הראשון המעולה שיצא בארץ, עם עזרה של שמוליק קראוס ושלום חנוך שהיו שם מתחילת הדרך, מעורבבים בחבורת לול, ובליווי להקת הצ'רצ'ילים שנותנים בגיטרות עם פאז תענוג של סיקסטיז:



לפני פוזי עוד היו שלישיית גשר הירקון (עם יהורם גאון ובני אמדורסקי), החלונות הגבוהים (עם שמוליק קראוס וג'וזי כץ), אלבומי סולו שמערבבים שירי ארץ ישראל, שירי ילדים ותרגומים לביטלס שאהב כל כך:



עם שלום חנוך וחבורת לול המשיך בתחילת ה70 לצמד התקליטים "פלסטלינה" ו"שבלול", במקביל ליצירה קולנועית פורה.
25 שנים לאחר מכן, רוקפור המעולים הוציאו את "בחזרה לשבלול" - אלבום מחווה לתקופה הזאת, ועשו הרבה כבוד:



אחרי שלום חנוך, אריק המשיך לעבוד עם עוד מוזיקאים מעולים, שכל אחד הביא את הצבע המיוחד שלו לשירים שחלקם הפכו נצחיים:
יוני רכטר - שבת בבוקר, אדון שוקו, שיר אהבה סטנדרטי...
מיקי גבריאלוב - סע לאט, אני ואתה, סן פרנסיסקו על המים...
יצחק קלפטר - שביר, יושב על הגדר, מבלי להפריע...
שם טוב לוי - פסק זמן, תוצרת הארץ, זה בראש שלך...
ועוד מוזיקאים מוכשרים רבים - רוב הקסלי, סשה ארגוב, אבנר קנר, פיטר רוט וגיא בוקאתי.

לסיום - עוד אחד שלו, בתיעוד איכותי ונדיר מפרויקט הדיגיטציה של החינוכית, פלייבק עם בסיסט שעושה "כאילו" ממש גרוע, אבל מורדי פרבר עושה ממש יפה את התפקיד שלו בגיטרה:



וקליפ מחווה לסיום, רוח סתיו, עד שהצלחנו לאסוף את כל המשפחות לצילום - נפלנו דווקא על יום שמש מסנוור, וגם חצי מחומר הגלם של הצילומים אבד, אבל בכל זאת הצלחנו להעמיד קליפ מהשאריות, ממש כמו בסרטים:



ב26 בנובמבר, 2013, יום שלישי בערב, מודיעים שאריק איינשטיין מאושפז באיכילוב במצב קשה. אני הולך לסלון, מחבר את הטלויזיה לאנטנה (פעולה שניתן לראות פעמים בודדות בשנה) ומתיישב בציפיה לא ברורה.
הודעות רצות בטלפון הלוך ושוב, כל אלה שאריק יושב אצלם חזק בלב מוודאים שאף אחד לא מנותק במקרה.
תוך זמן קצר (הזמן מאבד תחושה במצבים האלה), יוצא הרופא הראשי אל המיקרופונים ואומר את המילים שלא האמנו שאפשר להגיד - אריק איינשטיין כבר לא איתנו.
דמעות בגרון.
ברקע מראים תמונות ארכיון שלו, ישנות וחדשות.
בוידאו האחרון שלו הוא נראה לי פתאום כל כך מבוגר, סבא איינשטיין, אבל עדיין עם החיוך והקסם בעיניים. ואני על הספה, באופן די נדיר, משחרר את חנק הדמעות בגרון ונותן להן לצאת החוצה חופשי.
גורר את עצמי לחדר השינה ומייבב לאהובתי את הבשורה המרה.
אחי הקטן, נדב, שגר דלת לידי מגיע, אנחנו מתחבקים, לוקחים גיטרות, ספרי תוים של אריק, יעקב רוטבליט, שלום חנוך, ויורדים לספסל ברחוב לשחרר לרחוב כמה מהשירים היפים שלו.
הרחוב כמעט ריק, אבל מי שעובר מסתכל ואולי גם עוצר לשניה. בחור אחד שהולך עם חבר תופס אותנו ב"מה איתי":
"מחזיקים לו אצבעות הא?"
"מאוחר מדי..." אנחנו מחייכים אליו בין מילות השיר.
"מה? באמת? איזה באסה..." והם ממשיכים הלאה.



עובדיה יוסף (בן 93 במותו)

כן,
חודש וחצי לפני אריק, גם עובדיה יוסף מת.


המרן, פוסק הדור, בכיר הרבנים הספרדים בדורו, מנהיגה הרוחני של מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס...
נכון שנראה שהוא תמיד היה איש זקן שלבוש באותם בגדים אופייניים, אבל פעם גם הוא היה צעיר, ונראה כך:


ועוד יותר פעם, הרב עובדיה היה אפילו ילד!


כשנולד בבגדאד למשפחת עובדיה, הוריו (שהיו בני דודים), נתנו לו שני שמות פרטיים - עובדיה ויוסף, וכך עלה לארץ בגיל 4 תחת השם "עובדיה יוסף עובדיה".
ב1950 חזר לארץ אחרי שליחות במצרים, והעובדת הסוציאלית הנחמדה אמרה לו בכניסה שהשם "עובדיה עובדיה" אינו מקובל, וביקשה לשנות את שם משפחתו, איך לא - ל"מזרחי"...
הרב הודיע לה ששמו השני יהפוך לשם משפחתו - והשאר היסטוריה.

בתאריך העברי (כיאה לרבנים) ג' בחשוון ה'שתע"ד, נפטר עובדיה יוסף בגיל 93 המכובד.


זהו,
נתראה בקרוב (הכל יחסי...)
בינתיים אתם מוזמנים להפיץ לחבר'ה - שזה לא ישאר בינינו!

דידי מנוסי ושמוליק קראוס

יום שלישי, 19 בפברואר 2013

אחרית ימי הקיץ - פרידה משמוליק קראוס - RIP Shmulik Kraus

RIP = Rest In Peace
אזור המוקדש לפרידות מאמנים שונים שעזבו אותנו.

בעמוד RIP הראשון שלי, נשים לרגע בצד את כל ה"רע" ונתמקד במוזיקה הנפלאה של היוצר הענק הזה, במסע דרך השירים, שאת חלקם הרבה לא יודעים בכלל שהוא הלחין.
אני משתדל לשים קליפים "חיים" ולא סתם שיר עם תמונה של אלבום, לעתים על חשבון האיכות...

אפשר לראות את הקליפים תוך כדי הכתבה, או לפתוח אותם בצד בפלייליסט (רשימת השמעה ברצף) שהכנתי כאן.

שמואל "שמוליק" קראוס (1 ביולי 1935 - 17 בפברואר 2013, נפטר בגיל 77)

אז מספרים שאחרי שהשתחרר מחיל הים ועבד בפאב "העוגן" בחיפה, גילה את אהבתו למוזיקה כשחבר "נתן לו רגע להחזיק את הגיטרה".
אמרו עליו עושה עשן ומשחק באש, הנשמה בוערת השכל מתייבש...
סיפרו שהשתגע, בולע מעשן...
פגש אשה צוחקת, עזב אותה בוכה...
אבל יותר מכל:



בשנת 1966 הקים את "החלונות הגבוהים" עם אריק איינשטיין וג'וזי כץ (יהודייה אמריקאית שבאה לבקר ונשארה עם בעל מוכשר ומשוגע), ואיתם יצר אלבום רוק-פופ שהיה מאד חדשני ומעיז לזמנו.
היו שם להיטי ענק כמו "אינך יכולה", "כל השבוע לך" (שמציגים גם נגינת גיטרה לא רעה בכלל של שמוליק), ויחזקאל (שנפסל בתחילה לשידור בגלל "פגיעה ברגשות הקהל הדתי"), כאן בביצוע של הזוג, כשאלי מגן הבסיסט ממלא את מקום אריק, ואלונה טוראל הנפלאה מאחורה על הפסנתר:



והפנינה של האלבום - אחד השירים היפים ביותר שנכתבו בארץ (ולא פעם אחרונה שאכתוב זאת היום), למילותיה של רחל, כאן בהופעה חיה בפריז:



סביב אריק קמה חבורת לול ושמוליק נשאר בסביבה, והלחין את השיר "כשאת בוכה את לא יפה".
יונתן גפן מספר בספרו "חומר טוב" שאת המילים נאלץ לכתוב בלחץ כששמוליק תלוי לו על הגב וחונק אותו מאחורה, איך אחרת היה כותב מילים טפשיות כאלה:
"בוקר, לחי יבשה, שמש - כמו ביצה קשה..."
(וסליחה על האיכות הבינונית):



בהמשך הלחין להרכבים נוספים:
ללהקת "כיף התקווה הטובה" עם ג'וזי, חנן יובל, זוהר לוי שתופף כבר בחלונות הגבוהים ושלמה מזרחי, ההנדריקס הישראלי שנותן לגיטרה שלו לצרוח בכל רגע של הפוגה בשירה היפה של אלי מגן:



עם כזו כמות של כשרונות ההרכב התפוצץ עוד לפני שהושלם האלבום, אבל הספקנו לזכות משם גם לפנינה נוספת, ותקשיבו כמה יפה אלי מגן שר בפתיחה:



ולהרכב נוסף עם ג'וזי - הטוב הרע והנערה עם בני אמדורסקי וישראל גוריון.
שוב סליחה על האיכות, אבל איזה קליפ חמוד:



מכאן המשיך קראוס לעבוד בשילוב קריירת סולו ופיתוח הקריירה של ג'וזי.
את "שישי חם" כתב בכלא (והבטחתי להתמקד במוזיקה, אז לא אכנס לזה) והוציא אותו באלבום הסולו הראשון שלו, שנקרא בהתאם למצב:
"מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" (1977).
הזיית הרוק והסמים המעולה הזאת נפסלה לשידור כמובן:



ומהטירוף הזה, לאחד השירים היפים ביותר שנכתבו בארץ (הזהרתי...).
לצערי האיכות בינונית והשיר נחתך באמצע, אבל יש הזדמנות לראות את ג'וזי שרה את זה כמו מלאך (בתסרוקת רגע לפני שנות השמונים...):



למעוניינים, הנה רק השיר באיכות טובה ובגרסה מלאה.

ואיך אפשר בלי דואט לשניהם יחד, קבלו את פתיחת הנבל המופלאה הזאת (עיבוד של אבנר קנר הפסנתרן),
כבר לא עושים מוזיקה כזאת היום:



ועוד אחד שלו לבד מאותה תקופה, כי אי אפשר בלי לוח וגיר הגאוני (חבל שאין לזה קליפ).

בהמשך יצאו האלבומים "גלגל מסתובב" (82') ו"אחרי עשרים שנה" (87') עם הקלאסיקה שהלחין עם אילן וירצברג למילים של רוטבליט (שנמצא לצידו כמעט קבוע).
הזדמנות טובה לתת קרדיט גדול גם לוירצברג הנפלא, שבנוסף לעיבוד גם ניגן ושר איתו (מה שנשמע תמיד כמו זמרת):



מתוך לילה גוב, על במה עמוסת כשרונות, (תראו את מיקה קרני, שעשתה בהמשך ביצוע ל"אצלי הכל בסדר" מכנרת כאן) הם מבצעים את סוס עץ (אריק שר במקור):



ומתוך אלבומו האחרון של קראוס - "יום רודף יום" (2003), הנה קליפ יפה שמראה שגם בזקנתו, עם קול חצי שבור, הוא מצליח (כמו תמיד, עם קצת עזרה מידידיו - משה לוי הקלידן הענק) להרים אחלה שיר:



כן, הוא עדיין ידע איך עושים תקליט.

לקינוח, אני מביא שני קטעים מחוייכים, לראות עוד מהצדדים הטובים של האיש המיוחד הזה.
הנה הזדמנות לראות גם את ציפי שביט ושלמה ארצי הצעירים:



ניפרד עם שמוליק וילדי רחוב סומסום, תראו איך הוא מלטף לקיפי את האף ומשמח שני ילדים ברגע שיזכרו לכל החיים.



זהו,
שמוליק - אפרד ממך באותן מילים של ג'וזי: תודה על כל השירים היפים!

ושוב קישור לפלייליסט, להאזנה לכל השירים ברצף.

אתם מוזמנים להוסיף בתגובות מילות פרידה ואם בא לכם - קישורים לשירים שלו האהובים עליכם (יש עוד המון שלא שמתי...)
רק תשאירו שם, אני לא מכיר את אנונימי.