טופ 10: האלבומים של שנות ה60, מקום 3: לד זפלין, אלבום הבכורה ; Led Zeppelin - Debut Album, 1969

במקום 3 ברשימת אלבומי הסיקסטיז שלי:

אלבום הבכורה של לד זפלין!

עד כאן היו לנו:

מחתרת הקטיפה במקום 10

המתים המהלכים במקום 9

נערי החוף במקום 8

קווין איירס במקום 7

הדלתות במקום 6
המי במקום 5
פלויד הורוד במקום 4

ולמקום 3:

Led Zeppelin - 1969

בשביל להגיע לשלושת הגדולים, אנחנו עולים עכשיו בשתי רמות: טכנית ברמת הביצוע והוירטואוזיות של הנגנים כבודדים, והחיבור החזק של החברים יחד ללהקה שיושבת יחד מושלם.

אם אצל קווין איירס (מקום 7) הכל התחיל דרך עיר (קנטרברי) שמייצרת מוזיקאים, הפעם הסיפור מתחיל בלהקה שהיא חממה למוזיקאים, ובעיקר לגיטריסטים:

ללהקת הYardbirds - "ציפורי החצר", מחלוצות הרוק האנגלי עוד מ1963, היה גיטריסט בשם אריק קלפטון, שמאהבתו לבלוז, סלד מהכיוון הלהיטי של "For your love" שחבריו בחרו ללכת אליו. הוא החליט לעזוב את הציפורים ולהצטרף ל"פורעי הבלוז" של ג'ון מאייל.

הלהקה פנתה לג'ימי פייג', אז נגן אולפן מבוקש, שיחליף את קלפטון, אבל ג'יימס הצעיר היה עסוק מדי בעבודת האולפן, והציע את חברו הטוב ג'ף בק, שהצטרף בשמחה.

שנה לאחר מכן פייג' קיבל חשק מחודש ללהקה וירטואוזית ועוצמתית, ואפילו ניסה להקים סופר-גרופ עם קית' מון וג'ון אנטוויסל מ"המי". ההרכב לא הצליח להתרומם מחוסר סולן איכותי ובעיות תקציב. הצמד מ"המי" התלוצץ שהסיכויים של ההרכב הזה לנסוק היו כמו של בלון מעופרת... המממ...

מאחורי הקלעים בהופעה של הציפורים, פייג' דיבר עם החבר'ה וצורף ללהקה, בתחילה כבסיסט, ולאחר זמן קצר עבר לגיטרה לצד ג'ף בק. באולפן הקליטו חומרים די קליטים, אבל על הבמה צמד הגיטריסטים משכו לכיוונים כבדים וניסיוניים יותר. סיבובי הופעות עמוסים ומתישים ללא הצלחה מסחרית גרמו לחיכוכים, חברים עזבו וביניהם גם בק, ופתאום פייג' - הבחור החדש בלהקה, מצא את עצמו מנהיג אותה, ולבסוף נשאר כציפור בודדה בלהקה שננטשה (חלק מיוצאי הציפורים הקימו את להקת רנסנס הנפלאה!).

עכשיו הכל היה בידיו, ופייג' רצה הרכב חזק בלי פשרות, עם נגנים ברמה גבוהה וסולן אדיר. דרך זמר אחר קיבל המלצה חמה לאחד "רוברט פלנט" מלהקת "Band of Joy". פלנט הסכים להצטרף והביא איתו את המתופף של הלהקה הקודמת - ג'ון בונהאם. נשאר מקום פנוי לבסיסט, וג'ון פול ג'ונס שהיה פעם נגן אולפן יחד עם פייג' הציע את עצמו והתקבל.

בתחילה הם השלימו סיבוב הופעות שהיה בחוזה של הציפורים, תחת השם המעודכן: The New Yardbirds, ובסיום הסיבוב היו חייבים לוותר על השם (זכויות יוצרים קודמות שנשארו) ופייג' נזכר בבדיחה של חברי "המי" על בלון העופרת ונתן ללהקה את שמה האלמותי. לד זפלין - שילוב של כבד ורך, כמו שנוכל לשמוע אם סופסוף נתחיל לשמוע משהו...

מיד בסיום סיבוב ההופעות נכנסו החברים לאולפן ובתוך 9 ימים בלבד הקליטו ומיקססו את אלבום הבכורה שלהם, שמכה בנו מיד מתחילתו, עם גיטרות חזקות, תופים מתגלגלים, בס דוחף, סולואים מהירים ושירה מעולה:

השיר מתפייד החוצה באופן לא שגרתי (מעניין מאד לשמוע מה קורה שם בהמשך...), ובהתאם להבטחה לשלב כבד עם רך, אנחנו עוברים לביצוע מחודש לשיר פולק, בהשראת הזמרת Joan Baez שאהבו (במקור השיר נכתב ע"י אן ברדון בשנות ה50). כמובן שהעופרת מכה גם בתוך שיר אקוסטי (כאן בגרסא חיה נדירה):

עוד גרסאת כיסוי, הפעם לבלוז של מאדי ווטרס - You Shook Me, פייג' דוחף עם גיטרה בסאונד אדיר ופול-ג'ונס מוסיף על נגינת הבס הנפלאה גם אורגן, לפתוח קצת את האזניים לסאונד חדש באלבום.

הקטע הבא הוא כבר יצירת מופת ראשונה של הלהקה, וסימן ליצירות נוספות שיבואו בהמשך הדרך. במקור היה Dazed and Confused שיר של ג'ייק הולמס, אבל עוד בימי ציפורי החצר פייג' לקח אותו לכיוון הרבה יותר מחוספס, הוסיף ריפים, שינה את המילים ובעצם הפך אותו לשלו.

באולפן השיר כשש וחצי דקות, אבל בהופעות החיות הוא הפך לג'אם ארוך עם סולואים וירטואוזים, אנרגיות אדירות וכמובן - הנגינה על הגיטרה עם קשת של כינור. כאן מתוך הופעה מאוחרת יותר - הפך השיר ליצירה של כמעט חצי שעה(!):

ועכשיו אליך, מכשפה שכמוך:

לשקר, לרמות, להכאיב - זה כל מה שאת עושה...

מתעסקת עם כל בחור בשכונה, שמה אותי בצד בשביל מישהו חדש.

אבל חכי חכי - זמנך עוד יגיע!

ג'ון פול ג'ונס ניגן על האורגן בפתיחה מקסימה שהופכת לעוד שיר פולק אקוסטי, אבל עם תופים חזקים (איך שבונהאם מפוצץ את המצילה והבייס דראם כשהוא נכנס...) ושירה כועסת.
במחווה שלי האורגן הפך לשני חלילים, ובמקום בית נוסף קינחתי עם קטע קטן בשתי הגיטרות:

באלבום השיר מתחבר ברצף לקטע אינסטרומנטלי היפיפה Black Mountain Side, של פייג', שמהווה תחילתה של מסורת גם לתקליטים הבאים שיבואו. נגן אולפן הודי מצטרף לפייג' על טאבלה.

אגב, קטעים נבחרים מהנגינה הזאת "סחב" פייג' מגיטריסט סקוטי נהדר, אבל הרבה פחות מוכר בשם ברט יאנש:

ואחרי האקוסטית, בחזרה לכסאח!

תקלת תקשורת עם המון דיסטורשן ואנרגיות, כאן בביצוע חי באלברט הול, שנה אחרי צאת האלבום:

רגע לפני סיום האלבום, עוד קאוור אדיר לבלוז שחור, הפעם של ווילי דיקסון.

בונהאם וג'ונס בחטיבת הקצב החזקה והסוחפת, פייג' ופלנט בתחרות צרחות - גיטרה מול גרון:

והשיר שסוגר את האלבום, עוד קטע ארוך שנמתח לג'אם בהופעות. על עטיפת האלבום כתב פייג' שאורך השיר הוא 03:30 כדי לפתות שדרנים להשמיע אותו למרות היותו בפועל מעל 8 דקות...

כאן בעוד הופעה מעולה (כמה חומר מצולם מוקדם יש ללהקה הזאת - תענוג!):

עוד באותה השנה (69') יספיקו החבר'ה האלה להוציא גם את אלבומם השני, ואין ספק שנפגוש אותם שוב גם ברשימת האלבומים של שנות ה70.

אתם מוזמנים להרשם לבלוג (למעלה בצד ימין)
וגם לערוץ יוטיוב שלי. נתראה במקום 2,  ואל תשכחו להפיץ לחברים, אחרת זה סתם מתחבא איפשהו ברשת... :)

טופ 10: האלבומים של שנות ה60, מקום 4: פינק פלויד, המחלל בשערי השחר ; Pink Floyd - The Piper at the Gates of Dawn, 1967

במקום 4 ברשימת אלבומי הסיקסטיז שלי:

"המחלל בשערי השחר", האלבום הראשון של פינק פלויד, והיחיד בהנהגת סיד בארט הנפלא.

עד כאן היו לנו:

מחתרת הקטיפה במקום 10

המתים המהלכים במקום 9

נערי החוף במקום 8

קווין איירס במקום 7

הדלתות במקום 6
המי במקום 5

ולמקום 4:

Pink Floyd - The Piper at the Gates of Dawn - 1967

סיד בארט הקים את פינק פלויד והנהיג אותה בתקופה שרוג'ר ווטרס היה "רק" בסיסט ודיוויד גילמור אפילו לא היה חבר בלהקה.

הוא קרא ללהקה על שם שני מוזיקאי בלוז שאהב: פינק אנדרסון ופלויד קאונסיל, ומילא את אלבום הבכורה (כמעט במלואו) בשיריו שבנויים על סיפורי פיות, הזיות ושירי ערש מלאים באווירת קסם. גם את שם האלבום "המחלל בשערי השחר", לקח בארט מפרק קסום בספר הילדים "הרוח בערבי הנחל".

קטע הפתיחה "אדון הכוכבים" הוא ניסיון לייצר הזיית "רוק חלל", ומכניס אותנו לאווירת הפסיכדליה עם סאונדים של אסטרונאוטים דרך מגהפון (בעתיד הם ישכללו את זה לצד האפל של הירח).

בארט משלב קולות עם ריצ'רד רייט הקלידן:

ממשיכים לשיר שמח וקצבי, עם ריף שמזכיר סרטי ג'יימס בונד. הסיפור על לוציפר החתול, שמבוסס על שילוב בין שני יצורים אהובים על בארט: החתול הסיאמי שלו וחברתו דאז ג'ניפר ג'נטל.
מובא כאן בביצוע מחודש מצוין של MGMT:

באמא מטילדה מתגעגע בארט דרך קולו של רייט לסיפורי האגדות שהקריאו לו לפני השינה,על מלך ששלט בארץ רחוקה, על נשר הארגמן שהמטיר כסף על האנשים:

הו אמא - ספרי לי עוד!
מדוע השארת אותי שם, באוויר הילדות, מחכה?
רק הקריאי את השורות המשורבטות בשחור - והכל יזרח!

Flaming - עוד אגדות על חדי קרן ונוריות, כאן בביצוע מאוחר יותר עם דיוויד גילמור במקום בארט.

Pow R. Toc H - הוקלט באולפן באבי רואד כשבחדר סמוך הביטלס הקליטו את "Lovely Rita".

Take up thy stethoscope and walk - הוא השיר היחידי של ווטרס באלבום (כתב ושר). אפשר לראות כאן סימנים לשיר Mother שיבוא שנים אחר כך ב"החומה", בסצינה הזכורה עם פינק הילד ששוכב מפוחד במיטה כשהרופא ואמו דנים במצבו.

קטע הפסיכדליה הארוך (והמתיש לעתים) Interstellar Overdrive הוא הזיה אינסטרומנטלית להקתית שזכה לביצועים מחודשים רבים, (ביניהם גם פרל ג'אם בסיבוב ההופעות האחרון שלהם). כאן בביצוע ארוך במיוחד מתוך הסרט:

Tonite lets all make love in London

ובחזרה מהפסיכדליה לעולם האגדות, סיפור על השדון "גרימבל גראמבל", ההרפתקאות שלו וקריאות ההתפעלות שלו:

Hooray - Another way for Gnomes to say: Hoooooooray!

ועוד סיפור על הדחליל בצבעי שחור וירוק, שעמד עם ציפור על ראשו וקש מסביב אבל לא היה לו אכפת.
הוא עמד בשדה בו צומחת שעורה.
קבלו את התיעוד הנדיר בקליפ עם הלהקה בטבע:

ולסיום האלבום, עוד שיר ילדים על מני דברים נחמדים שבארט אסף:
אופניים עם סל ופעמון, מעיל מצחיק עם חור, העכבר ג'ראלד הזקן והטוב ועוגיות אנשי זנגוויל.

את הנערה שמתאימה לעולם שלי, אתן לך את כל הדברים אם את אוהבת דברים.

אני מכיר גם חדר מלא בניגונים, חלק חורזים חלק מצלצלים, רובם מדוייקים.

בואי נלך ונפעיל אותם!

עד האלבום הבא בארט מספיק לאבד את עצמו לסמי הזיות, בהופעות עמד על הבמה ובהה בקהל בלי לנגן, ומהר מאד הוא מוחלף ע"י דיוויד גילמור. מאלבום שלם שלו, הוא יצליח להכניס רק שיר אחד לאלבום שיבוא אחריו, ולאחר מכן הוא נעלם לגמרי לשנים רבות.
לנו נותר רק לדמיין איך היתה מתפתחת הפינק פלויד אם בארט היה נשאר כמנהיג ויוצר פעיל.

והמחווה הקטנה שלי לאלבום הקסום הזה, גרסא לשיר הקצרצר על הדחליל, שפשוט דרש ילדות עם שפריצרים להשלמת האווירה:

אשמח אם תרשמו לבלוג (למעלה בצד ימין)
ולערוץ יוטיוב שלי. נתראה במקום 3,  ואל תשכחו להפיץ לחברים, אחרת זה סתם מתחבא איפשהו ברשת... :)