טופ 10: האלבומים של שנות ה60, מקום 3: לד זפלין, אלבום הבכורה ; Led Zeppelin - Debut Album, 1969

במקום 3 ברשימת אלבומי הסיקסטיז שלי:

אלבום הבכורה של לד זפלין!

עד כאן היו לנו:

מחתרת הקטיפה במקום 10

המתים המהלכים במקום 9

נערי החוף במקום 8

קווין איירס במקום 7

הדלתות במקום 6
המי במקום 5
פלויד הורוד במקום 4

ולמקום 3:

Led Zeppelin - 1969

בשביל להגיע לשלושת הגדולים, אנחנו עולים עכשיו בשתי רמות: טכנית ברמת הביצוע והוירטואוזיות של הנגנים כבודדים, והחיבור החזק של החברים יחד ללהקה שיושבת יחד מושלם.

אם אצל קווין איירס (מקום 7) הכל התחיל דרך עיר (קנטרברי) שמייצרת מוזיקאים, הפעם הסיפור מתחיל בלהקה שהיא חממה למוזיקאים, ובעיקר לגיטריסטים:

ללהקת הYardbirds - "ציפורי החצר", מחלוצות הרוק האנגלי עוד מ1963, היה גיטריסט בשם אריק קלפטון, שמאהבתו לבלוז, סלד מהכיוון הלהיטי של "For your love" שחבריו בחרו ללכת אליו. הוא החליט לעזוב את הציפורים ולהצטרף ל"פורעי הבלוז" של ג'ון מאייל.

הלהקה פנתה לג'ימי פייג', אז נגן אולפן מבוקש, שיחליף את קלפטון, אבל ג'יימס הצעיר היה עסוק מדי בעבודת האולפן, והציע את חברו הטוב ג'ף בק, שהצטרף בשמחה.

שנה לאחר מכן פייג' קיבל חשק מחודש ללהקה וירטואוזית ועוצמתית, ואפילו ניסה להקים סופר-גרופ עם קית' מון וג'ון אנטוויסל מ"המי". ההרכב לא הצליח להתרומם מחוסר סולן איכותי ובעיות תקציב. הצמד מ"המי" התלוצץ שהסיכויים של ההרכב הזה לנסוק היו כמו של בלון מעופרת... המממ...

מאחורי הקלעים בהופעה של הציפורים, פייג' דיבר עם החבר'ה וצורף ללהקה, בתחילה כבסיסט, ולאחר זמן קצר עבר לגיטרה לצד ג'ף בק. באולפן הקליטו חומרים די קליטים, אבל על הבמה צמד הגיטריסטים משכו לכיוונים כבדים וניסיוניים יותר. סיבובי הופעות עמוסים ומתישים ללא הצלחה מסחרית גרמו לחיכוכים, חברים עזבו וביניהם גם בק, ופתאום פייג' - הבחור החדש בלהקה, מצא את עצמו מנהיג אותה, ולבסוף נשאר כציפור בודדה בלהקה שננטשה (חלק מיוצאי הציפורים הקימו את להקת רנסנס הנפלאה!).

עכשיו הכל היה בידיו, ופייג' רצה הרכב חזק בלי פשרות, עם נגנים ברמה גבוהה וסולן אדיר. דרך זמר אחר קיבל המלצה חמה לאחד "רוברט פלנט" מלהקת "Band of Joy". פלנט הסכים להצטרף והביא איתו את המתופף של הלהקה הקודמת - ג'ון בונהאם. נשאר מקום פנוי לבסיסט, וג'ון פול ג'ונס שהיה פעם נגן אולפן יחד עם פייג' הציע את עצמו והתקבל.

בתחילה הם השלימו סיבוב הופעות שהיה בחוזה של הציפורים, תחת השם המעודכן: The New Yardbirds, ובסיום הסיבוב היו חייבים לוותר על השם (זכויות יוצרים קודמות שנשארו) ופייג' נזכר בבדיחה של חברי "המי" על בלון העופרת ונתן ללהקה את שמה האלמותי. לד זפלין - שילוב של כבד ורך, כמו שנוכל לשמוע אם סופסוף נתחיל לשמוע משהו...

מיד בסיום סיבוב ההופעות נכנסו החברים לאולפן ובתוך 9 ימים בלבד הקליטו ומיקססו את אלבום הבכורה שלהם, שמכה בנו מיד מתחילתו, עם גיטרות חזקות, תופים מתגלגלים, בס דוחף, סולואים מהירים ושירה מעולה:

השיר מתפייד החוצה באופן לא שגרתי (מעניין מאד לשמוע מה קורה שם בהמשך...), ובהתאם להבטחה לשלב כבד עם רך, אנחנו עוברים לביצוע מחודש לשיר פולק, בהשראת הזמרת Joan Baez שאהבו (במקור השיר נכתב ע"י אן ברדון בשנות ה50). כמובן שהעופרת מכה גם בתוך שיר אקוסטי (כאן בגרסא חיה נדירה):

עוד גרסאת כיסוי, הפעם לבלוז של מאדי ווטרס - You Shook Me, פייג' דוחף עם גיטרה בסאונד אדיר ופול-ג'ונס מוסיף על נגינת הבס הנפלאה גם אורגן, לפתוח קצת את האזניים לסאונד חדש באלבום.

הקטע הבא הוא כבר יצירת מופת ראשונה של הלהקה, וסימן ליצירות נוספות שיבואו בהמשך הדרך. במקור היה Dazed and Confused שיר של ג'ייק הולמס, אבל עוד בימי ציפורי החצר פייג' לקח אותו לכיוון הרבה יותר מחוספס, הוסיף ריפים, שינה את המילים ובעצם הפך אותו לשלו.

באולפן השיר כשש וחצי דקות, אבל בהופעות החיות הוא הפך לג'אם ארוך עם סולואים וירטואוזים, אנרגיות אדירות וכמובן - הנגינה על הגיטרה עם קשת של כינור. כאן מתוך הופעה מאוחרת יותר - הפך השיר ליצירה של כמעט חצי שעה(!):

ועכשיו אליך, מכשפה שכמוך:

לשקר, לרמות, להכאיב - זה כל מה שאת עושה...

מתעסקת עם כל בחור בשכונה, שמה אותי בצד בשביל מישהו חדש.

אבל חכי חכי - זמנך עוד יגיע!

ג'ון פול ג'ונס ניגן על האורגן בפתיחה מקסימה שהופכת לעוד שיר פולק אקוסטי, אבל עם תופים חזקים (איך שבונהאם מפוצץ את המצילה והבייס דראם כשהוא נכנס...) ושירה כועסת.
במחווה שלי האורגן הפך לשני חלילים, ובמקום בית נוסף קינחתי עם קטע קטן בשתי הגיטרות:

באלבום השיר מתחבר ברצף לקטע אינסטרומנטלי היפיפה Black Mountain Side, של פייג', שמהווה תחילתה של מסורת גם לתקליטים הבאים שיבואו. נגן אולפן הודי מצטרף לפייג' על טאבלה.

אגב, קטעים נבחרים מהנגינה הזאת "סחב" פייג' מגיטריסט סקוטי נהדר, אבל הרבה פחות מוכר בשם ברט יאנש:

ואחרי האקוסטית, בחזרה לכסאח!

תקלת תקשורת עם המון דיסטורשן ואנרגיות, כאן בביצוע חי באלברט הול, שנה אחרי צאת האלבום:

רגע לפני סיום האלבום, עוד קאוור אדיר לבלוז שחור, הפעם של ווילי דיקסון.

בונהאם וג'ונס בחטיבת הקצב החזקה והסוחפת, פייג' ופלנט בתחרות צרחות - גיטרה מול גרון:

והשיר שסוגר את האלבום, עוד קטע ארוך שנמתח לג'אם בהופעות. על עטיפת האלבום כתב פייג' שאורך השיר הוא 03:30 כדי לפתות שדרנים להשמיע אותו למרות היותו בפועל מעל 8 דקות...

כאן בעוד הופעה מעולה (כמה חומר מצולם מוקדם יש ללהקה הזאת - תענוג!):

עוד באותה השנה (69') יספיקו החבר'ה האלה להוציא גם את אלבומם השני, ואין ספק שנפגוש אותם שוב גם ברשימת האלבומים של שנות ה70.

אתם מוזמנים להרשם לבלוג (למעלה בצד ימין)
וגם לערוץ יוטיוב שלי. נתראה במקום 2,  ואל תשכחו להפיץ לחברים, אחרת זה סתם מתחבא איפשהו ברשת... :)

טופ 10: האלבומים של שנות ה60, מקום 4: פינק פלויד, המחלל בשערי השחר ; Pink Floyd - The Piper at the Gates of Dawn, 1967

במקום 4 ברשימת אלבומי הסיקסטיז שלי:

"המחלל בשערי השחר", האלבום הראשון של פינק פלויד, והיחיד בהנהגת סיד בארט הנפלא.

עד כאן היו לנו:

מחתרת הקטיפה במקום 10

המתים המהלכים במקום 9

נערי החוף במקום 8

קווין איירס במקום 7

הדלתות במקום 6
המי במקום 5

ולמקום 4:

Pink Floyd - The Piper at the Gates of Dawn - 1967

סיד בארט הקים את פינק פלויד והנהיג אותה בתקופה שרוג'ר ווטרס היה "רק" בסיסט ודיוויד גילמור אפילו לא היה חבר בלהקה.

הוא קרא ללהקה על שם שני מוזיקאי בלוז שאהב: פינק אנדרסון ופלויד קאונסיל, ומילא את אלבום הבכורה (כמעט במלואו) בשיריו שבנויים על סיפורי פיות, הזיות ושירי ערש מלאים באווירת קסם. גם את שם האלבום "המחלל בשערי השחר", לקח בארט מפרק קסום בספר הילדים "הרוח בערבי הנחל".

קטע הפתיחה "אדון הכוכבים" הוא ניסיון לייצר הזיית "רוק חלל", ומכניס אותנו לאווירת הפסיכדליה עם סאונדים של אסטרונאוטים דרך מגהפון (בעתיד הם ישכללו את זה לצד האפל של הירח).

בארט משלב קולות עם ריצ'רד רייט הקלידן:

ממשיכים לשיר שמח וקצבי, עם ריף שמזכיר סרטי ג'יימס בונד. הסיפור על לוציפר החתול, שמבוסס על שילוב בין שני יצורים אהובים על בארט: החתול הסיאמי שלו וחברתו דאז ג'ניפר ג'נטל.
מובא כאן בביצוע מחודש מצוין של MGMT:

באמא מטילדה מתגעגע בארט דרך קולו של רייט לסיפורי האגדות שהקריאו לו לפני השינה,על מלך ששלט בארץ רחוקה, על נשר הארגמן שהמטיר כסף על האנשים:

הו אמא - ספרי לי עוד!
מדוע השארת אותי שם, באוויר הילדות, מחכה?
רק הקריאי את השורות המשורבטות בשחור - והכל יזרח!

Flaming - עוד אגדות על חדי קרן ונוריות, כאן בביצוע מאוחר יותר עם דיוויד גילמור במקום בארט.

Pow R. Toc H - הוקלט באולפן באבי רואד כשבחדר סמוך הביטלס הקליטו את "Lovely Rita".

Take up thy stethoscope and walk - הוא השיר היחידי של ווטרס באלבום (כתב ושר). אפשר לראות כאן סימנים לשיר Mother שיבוא שנים אחר כך ב"החומה", בסצינה הזכורה עם פינק הילד ששוכב מפוחד במיטה כשהרופא ואמו דנים במצבו.

קטע הפסיכדליה הארוך (והמתיש לעתים) Interstellar Overdrive הוא הזיה אינסטרומנטלית להקתית שזכה לביצועים מחודשים רבים, (ביניהם גם פרל ג'אם בסיבוב ההופעות האחרון שלהם). כאן בביצוע ארוך במיוחד מתוך הסרט:

Tonite lets all make love in London

ובחזרה מהפסיכדליה לעולם האגדות, סיפור על השדון "גרימבל גראמבל", ההרפתקאות שלו וקריאות ההתפעלות שלו:

Hooray - Another way for Gnomes to say: Hoooooooray!

ועוד סיפור על הדחליל בצבעי שחור וירוק, שעמד עם ציפור על ראשו וקש מסביב אבל לא היה לו אכפת.
הוא עמד בשדה בו צומחת שעורה.
קבלו את התיעוד הנדיר בקליפ עם הלהקה בטבע:

ולסיום האלבום, עוד שיר ילדים על מני דברים נחמדים שבארט אסף:
אופניים עם סל ופעמון, מעיל מצחיק עם חור, העכבר ג'ראלד הזקן והטוב ועוגיות אנשי זנגוויל.

את הנערה שמתאימה לעולם שלי, אתן לך את כל הדברים אם את אוהבת דברים.

אני מכיר גם חדר מלא בניגונים, חלק חורזים חלק מצלצלים, רובם מדוייקים.

בואי נלך ונפעיל אותם!

עד האלבום הבא בארט מספיק לאבד את עצמו לסמי הזיות, בהופעות עמד על הבמה ובהה בקהל בלי לנגן, ומהר מאד הוא מוחלף ע"י דיוויד גילמור. מאלבום שלם שלו, הוא יצליח להכניס רק שיר אחד לאלבום שיבוא אחריו, ולאחר מכן הוא נעלם לגמרי לשנים רבות.
לנו נותר רק לדמיין איך היתה מתפתחת הפינק פלויד אם בארט היה נשאר כמנהיג ויוצר פעיל.

והמחווה הקטנה שלי לאלבום הקסום הזה, גרסא לשיר הקצרצר על הדחליל, שפשוט דרש ילדות עם שפריצרים להשלמת האווירה:

אשמח אם תרשמו לבלוג (למעלה בצד ימין)
ולערוץ יוטיוב שלי. נתראה במקום 3,  ואל תשכחו להפיץ לחברים, אחרת זה סתם מתחבא איפשהו ברשת... :)

מוכרים מהארץ שעזבו אותנו (2): בדשא אצל אריק ופוסק הדור RIP 2013 - אריק איינשטיין ועובדיה יוסף

אחרי הפרידות מדידי מנוסי ושמוליק קראוס, ממשיכים לחלק ב' של פרידות ממוכרים מהארץ.

קישור לפרידות ממוכרים מהעולם, כאן.

אריק איינשטיין (בן 74 במותו)

אריק איינשטיין.
נו, מה אני בכלל הולך לכתוב על אריק איינשטיין?
לא פלא שלקח לי שנתיים לסיים לכתוב.
פוסט עם מעט מילים, הרבה תמונות וקליפים.
רגע, נתחיל עם הצצה בעיניים האלה, עם ה"מיליון דולר צ'ארם":

כן,
אני מאד אוהב את שלום חנוך, מתי כספי, דני סנדרסון וכל חבריו מכוורת והלאה, יהודית רביץ ואפילו כמה חבר'ה צעירים יותר...
אבל אריק תמיד היה "הכי הכי", ניצב מעל כולם (אצלי ואצל עוד הרבה אחרים, אבל אף פעם לא אצלו), כזמר, שחקן, בנאדם, ואישיות מוערצת.

אני מתחיל לקשקש, אז הנה קליפ המחווה הראשון, שעשה אחי הקטן נדב, אני עזרתי על הבס ובצילומים. נדב ערך כאן המון תמונות יפות וסרטונים של אריק, וזו בעצם המחווה המלאה שלנו לאיש היקר הזה.

שיר מס' 8, שהיה שיר שבירת הכוס בחתונה שלי, הופיע במקור באלבום "בדשא אצל אביגדור" מ 1971, שהוא האלבום שאני הכי אוהב של אריק.
הנה תמונה יפה מתוכו, שמתעדת את החיבור החזק שהיה לו עם מיקי גבריאלוב, שהלחין את השירים.

שנתיים קודם ל"בדשא", אריק הביא לנו את "פוזי" - שהוא אלבום הרוק הראשון המעולה שיצא בארץ, עם עזרה של שמוליק קראוס ושלום חנוך שהיו שם מתחילת הדרך, מעורבבים בחבורת לול, ובליווי להקת הצ'רצ'ילים שנותנים בגיטרות עם פאז תענוג של סיקסטיז:

לפני פוזי עוד היו שלישיית גשר הירקון (עם יהורם גאון ובני אמדורסקי), החלונות הגבוהים (עם שמוליק קראוס וג'וזי כץ), אלבומי סולו שמערבבים שירי ארץ ישראל, שירי ילדים ותרגומים לביטלס שאהב כל כך:

עם שלום חנוך וחבורת לול המשיך בתחילת ה70 לצמד התקליטים "פלסטלינה" ו"שבלול", במקביל ליצירה קולנועית פורה.

25 שנים לאחר מכן, רוקפור המעולים הוציאו את "בחזרה לשבלול" - אלבום מחווה לתקופה הזאת, ועשו הרבה כבוד:

אחרי שלום חנוך, אריק המשיך לעבוד עם עוד מוזיקאים מעולים, שכל אחד הביא את הצבע המיוחד שלו לשירים שחלקם הפכו נצחיים:

יוני רכטר - שבת בבוקר, אדון שוקו, שיר אהבה סטנדרטי...

מיקי גבריאלוב - סע לאט, אני ואתה, סן פרנסיסקו על המים...

יצחק קלפטר - שביר, יושב על הגדר, מבלי להפריע...

שם טוב לוי - פסק זמן, תוצרת הארץ, זה בראש שלך...

ועוד מוזיקאים מוכשרים רבים - רוב הקסלי, סשה ארגוב, אבנר קנר, פיטר רוט וגיא בוקאתי.

לסיום - עוד אחד שלו, בתיעוד איכותי ונדיר מפרויקט הדיגיטציה של החינוכית, פלייבק עם בסיסט שעושה "כאילו" ממש גרוע, אבל מורדי פרבר עושה ממש יפה את התפקיד שלו בגיטרה:

וקליפ מחווה לסיום, רוח סתיו, עד שהצלחנו לאסוף את כל המשפחות לצילום - נפלנו דווקא על יום שמש מסנוור, וגם חצי מחומר הגלם של הצילומים אבד, אבל בכל זאת הצלחנו להעמיד קליפ מהשאריות, ממש כמו בסרטים:

ב26 בנובמבר, 2013, יום שלישי בערב, מודיעים שאריק איינשטיין מאושפז באיכילוב במצב קשה. אני הולך לסלון, מחבר את הטלויזיה לאנטנה (פעולה שניתן לראות פעמים בודדות בשנה) ומתיישב בציפיה לא ברורה.
הודעות רצות בטלפון הלוך ושוב, כל אלה שאריק יושב אצלם חזק בלב מוודאים שאף אחד לא מנותק במקרה.
תוך זמן קצר (הזמן מאבד תחושה במצבים האלה), יוצא הרופא הראשי אל המיקרופונים ואומר את המילים שלא האמנו שאפשר להגיד - אריק איינשטיין כבר לא איתנו.
דמעות בגרון.
ברקע מראים תמונות ארכיון שלו, ישנות וחדשות.
בוידאו האחרון שלו הוא נראה לי פתאום כל כך מבוגר, סבא איינשטיין, אבל עדיין עם החיוך והקסם בעיניים. ואני על הספה, באופן די נדיר, משחרר את חנק הדמעות בגרון ונותן להן לצאת החוצה חופשי.
גורר את עצמי לחדר השינה ומייבב לאהובתי את הבשורה המרה.
אחי הקטן, נדב, שגר דלת לידי מגיע, אנחנו מתחבקים, לוקחים גיטרות, ספרי תוים של אריק, יעקב רוטבליט, שלום חנוך, ויורדים לספסל ברחוב לשחרר לרחוב כמה מהשירים היפים שלו.
הרחוב כמעט ריק, אבל מי שעובר מסתכל ואולי גם עוצר לשניה. בחור אחד שהולך עם חבר תופס אותנו ב"מה איתי":
"מחזיקים לו אצבעות הא?"
"מאוחר מדי..." אנחנו מחייכים אליו בין מילות השיר.
"מה? באמת? איזה באסה..." והם ממשיכים הלאה.

עובדיה יוסף (בן 93 במותו)

כן,
חודש וחצי לפני אריק, גם עובדיה יוסף מת.

המרן, פוסק הדור, בכיר הרבנים הספרדים בדורו, מנהיגה הרוחני של מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס...
נכון שנראה שהוא תמיד היה איש זקן שלבוש באותם בגדים אופייניים, אבל פעם גם הוא היה צעיר, ונראה כך:

ועוד יותר פעם, הרב עובדיה היה אפילו ילד!

כשנולד בבגדאד למשפחת עובדיה, הוריו (שהיו בני דודים), נתנו לו שני שמות פרטיים - עובדיה ויוסף, וכך עלה לארץ בגיל 4 תחת השם "עובדיה יוסף עובדיה".
ב1950 חזר לארץ אחרי שליחות במצרים, והעובדת הסוציאלית הנחמדה אמרה לו בכניסה שהשם "עובדיה עובדיה" אינו מקובל, וביקשה לשנות את שם משפחתו, איך לא - ל"מזרחי"...
הרב הודיע לה ששמו השני יהפוך לשם משפחתו - והשאר היסטוריה.

בתאריך העברי (כיאה לרבנים) ג' בחשוון ה'שתע"ד, נפטר עובדיה יוסף בגיל 93 המכובד.


זהו,
נתראה בקרוב (הכל יחסי...)
בינתיים אתם מוזמנים להפיץ לחבר'ה - שזה לא ישאר בינינו!

דידי מנוסי ושמוליק קראוס

מוכרים מהארץ שעזבו אותנו (1): פיזמונאי בדחן וחלון גבוה RIP 2013 - דידי מנוסי, שמוליק קראוס

אחרי שבעה חלקים של פרידות ממוכרים מהעולם שעזבו אותנו ב2013,

אני קופץ לחלק א' של פרידות ממוכרים מהארץ.

אחרי זה נשארים לי עוד שני סבבים על מוכרים מהעולם ושני סבבים מקומיים,

אז אפשר להמשיך ל2014 ובינתיים הרשימה של 2015 כבר מתחילה להתמלא...

קישור לפרידות ממוכרים מהעולם, כאן.

יאללה:

דידי מנוסי (בן 85 במותו)

פזמונאי, בדחן, עיתונאי, סאטיריקן ישראלי.

מילדותי אני זוכר את דידי מנוסי כאיש מצחיק שהופיע פה ושם בטלויזיה, עם כובע, זקן וחיוך מצחיק. תמיד ברקע, דמות משנה, אף פעם לא במרכז.
המון שנים לא שמעתי ממנו, ועכשיו כשחיפשתי ברשת דברים עליו מצאתי דלילות מבאסת.

משנת 1950 ועד 2004 כתב עשרות ספרים - שירים, בדיחות, חמשירים, כשעל בסיס שבועי פרסם בידיעות אחרונות את הטור "בדיחמין" - אקטואליה בחרוזים משעשעים.
חלק מהפזמונים שכתב הולחנו והפכו מפורסמים, ביניהם "קול אורלוגין", "לי ולך"- מתוך סלאח שבתי, שהוא בעיניי אחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו בארץ.

"הטובות לטייסים"

כשרואים טייס בשטח

כל אחת מבלי משים

מבליטה את מה שיש לה

ואם אין אז מכסים

עוד בענייני צבא, כתב גם את אחד משירי הזכרון החזקים "מי שחלם", לאריק לביא כתב את "שיר הוא לא רק מילים" וללהקת "החלונות הגבוהים" שתכף נדבר עליהם עוד קצת, את "פגישה במילואים" המשעשע:

באנו למילואים

חשבנו עושים חיים

נתנו לנו עוזי, אוכל ווזווזי

באנו למילואים

ניסיתי למצוא ברשת וידאו שלו מתכנית השידוכים הישנה "זה מה יש" - עם דודו טופז, אבל הוא הופיע שם רק בפתיחה. בפרק עצמו מופיע במקומו בהרכב הכוכבים המשעשעים מנחם זילברמן, שהוא אחד האנשים המצחיקים שהיו פה, וגם עליו צריך כבר לכתוב.
האמת שמתוך התכנית הזאת עזבו את העולם כבר דודו טופז, דודו דותן, דידי מנוסי ומנחם זילברמן. רק מושיק טימור עוד חי...
מטורף.

אז הקטע היחיד שמצאתי איתו, הוא ראיון בתכנית האדירה מוצ"ש, כשהמראיין הוא עוד מנוח נפלא ואהוב - ספי ריבלין:

את השיר החביב עלי ביותר שלו, לא ידעתי בכלל שהוא כתב, עד שנפטר.
"לא לא לא" נכתב כתשובה הישראלית לשיר הצרפתי המעולה
Je T'aime
של סרז' גינסבורג וג'יין בירקין.

דידי מנוסי כתב מילים חלופיות משעשעות ורן אלירן יחד עם רבקה מיכאלי הגישו את הממתק הזה, שבחרנו לבצע בביצוע משפחתי:

דידי מנוסי עזב אותנו ב20 בדצמבר 2013, בגיל 85, אחרי מאבק ארוך במחלת הפרקינסון הארורה.

תודה לך, דידי, על ההומור, השירים, המצאות המילים (חמשיר, מדרחוב, רכבל ומחזמר), ובעיקר על "לא לא לא" שעובר הלאה - ממך אל רן אלירן, ממנו אלי, וממני - אל הבנות שיעבירו הלאה בזמנן.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

שמוליק קראוס (בן 77 במותו)

אז דיברנו קצת על החלונות הגבוהים, על "פגישה במילואים" שכתב דידי מנוסי והלחין שמוליק קראוס.

מותו של קראוס ב17 בפברואר 2013, היה מה שגרם לי להתחיל לכתוב פרידות מאמנים ומוכרים אחרים, ובתמורה לבכורה - הוא זכה לפוסט אישי וארוך, שאף אחד לא קיבל מאז (כתוצאה מעודף מתים ומחסור בזמן..):

את הפוסט המלא, עם המון מוזיקה טובה ובלי להכנס לצד האפל, אתם מוזמנים לקרוא כאן.

חלק שני של פרידות ממוכרים מהארץ - כאן.

זהו,
נתראה בקרוב,
בינתיים אתם מוזמנים להפיץ לחבר'ה - שזה לא ישאר בינינו...

מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (7): זמרת שנוגעת ומוזיקאי מקטיפה ; RIP 2013 - Chrissy Amphlett & Lou Reed

פרידות ותודות, חלק שביעי!

עד עכשיו עזבו אותנו ב2013:
עכביש, מורה, אחות וגנגסטר,
לבקן, גיטריסט ועכבר,
מזוקן, יפני, זמרת וקלידן,
שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה,

אבא של ג'ק ראיין ומוזיקאי בננה
ג'יימס סופראנו ובסיסט של גנרטור

והצמד הפעם: זמרת שנוגעת ומוזיקאי מקטיפה:

Chrissy Amphlett (Aged 53)

סולנית להקת ה Divinyls האוסטרלית.

לא מהדינוזאורים, אבל בכל זאת...
בשנת 1990 הביאה לנו עם להקת ה Divinyls להיט ענק, בשם I Touch Myself:

לפני זה, בשנות ה80, הם היו להקת New Wave והוציאו גם להיט בשם Science Fiction.
בצעירותה גדלה באוסטרליה, כזמרת ורקדנית, ובגיל העשרה עזבה את הבית לטייל באנגליה, צרפת וספרד (שם נאסרה למשך 3 חודשים בגלל ששרה ברחובות...)
ב21 באפריל, 2013, נפטרה בגיל 53 בביתה בניו יורק, אחרי מאבק ארוך בסרטן השד שבא באופן קטלני בשילוב עם טרשת נפוצה...

קריסי, תמיד טוב לפגוש בחורות רוקריות... תודה על המוזיקה, התעוזה וכן, גם על הלהיט הגדול ההוא.
נוחי על משכבך בשלום, RIP.

Lou Reed (Aged 71)

המוזיקאי האמריקאי, זמר, יוצר, גיטריסט ומנהיג להקת ה Velvet Underground.

לו ריד עשה כל כך הרבה בחייו שצריך להספיד אותו עם עמוד שלם משלו.
אבל בקיצור יחסי:
בסוף שנות ה60, הקים יחד עם ג'ון קייל את להקת מחתרת הקטיפה ועם עזרה מהאמן / צייר אנדי וורהול הוציאו את אלבום הבכורה פורץ הגבולות שלהם עם הזמרת ניקו והעטיפה הבלתי נשכחת עם הבננה:

אלבום הבכורה הזה לא הצליח מסחרית בזמנו (מכר רק כ30,000 עותקים), אבל כמו שבריאן אינו (מ"רוקסי מיוזיק") אמר: "כל מי שקנה אחד מ30,000 העותקים האלה - הקים להקה..."
האלבום הזה זכה במקום ה10 ברשימת נבחרי הסיקסטיז שלי, אפשר לקרוא עליו כאן, ואפילו לראות מחווה קטנה שעשיתי אז לכבוד האלבום:

עם מחתרת הקטיפה הוציא ריד ארבעה אלבומים, ולאחר מכן המשיך לקריירת סולו בה הוציא עד יום מותו לא פחות מ22 אלבומים. חלקם מלודיים יותר, רובם ניסיוניים ולא מסחריים, האחרון "לולו" - הוא שיתוף פעולה עם להקת מטאליקה. (!?!)

לטעם רבים (וגם לטעמי...), האלבום המוצלח ביותר שלו, הוא אלבומו השני והמלודי Transformer, שיצא ב1972. עזרו בהפקה דיוויד בואי ומיק רונסון, ואפשר למצוא שם להיטים נצחיים ופנינים כמו לוויין האהבה:

Perfect Day המקסים שזכה להופיע בסצנה מופתית בסרט טריינספוטינג:

וכמובן, Walk on the Wild Side, בו לוקח ריד נושאים קשים (סמים, זנות וכו') ועוטף אותם באווירה קסומה וכיפית.
במחווה שלי ללו ריד ולשיר הזה, אני מארח גם את ירון סמיט ששלח מצרפת הרחוקה וידאו שלו מנגן סולו סקסופון, וגם את בנות המשפחה שלי (תיציפ, נטע ואופיר) ושל משפחת בירנהק (גוני ואיילת), שלקחו על עצמן את תפקיד הנערות הצבעוניות שעושות טו-טו-דו:

ב27 באוקטובר, 2013, לו ריד נפטר בגיל 71, בביתו שבניו יורק לאחר סיבוכים בעקבות השתלת כבד.

לו היקר, עשית כל כך הרבה וכתבתי כל כך מעט... קשה לי עם ענקים כמוך.
תודה על כל מה שהשארת לנו, אם לא היית מקים את מחתרת הקטיפה כנראה שלא הייתי בוחר בשם DJ Banana.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

עד כאן חלק 7,

Stay Tuned

בינתיים - אתם מוזמנים לתת יד בשיווק ולהפיץ, לשתף עם החבר'ה.

:)

קישורים לחלקים הקודמים:

Trevor Bolder, Marcia Wallace, Patty Andrews, Dennis Farina

Mel Smith, Alvin Lee, Douglas Engelbart
Richie Havens, Hiroshi Yamauchi, Patti Page, Ray Manzarek

Eileen Brennan, Nelson Mandela, JJ Cale

Tom Clancy, Kevin Ayers
James Gandolfini & Nic Potter

מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (6): ג'יימס סופראנו ובסיסט של גנרטור ; RIP 2013 - James Gandolfini & Nic Potter

פרידות ותודות, חלק שישי!

היו לנו עד עכשיו:
עכביש, מורה, אחות וגנגסטר,
לבקן, גיטריסט ועכבר,
מזוקן, יפני, זמרת וקלידן,
שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה,

אבא של ג'ק ראיין ומוזיקאי בננה

והצמד הפעם: שחקן מופת ובסיסט מחשמל:

James Gandolfini (Aged 51)

שחקן ומפיק אמריקאי, זכור בעיקר מהסופרנוס, ועשה עוד הרבה דברים טובים אחרים.

ג'יימס גנדולפיני נולד בניו ג'רסי, בן למהגרים איטלקיים, בצעירותו שיחק כדורסל (וגם בהצגות בית הספר), וזכה לכינוי "פלרטטן הכתה" בספר מחזור.

עבד כשומר בארים / ברמן עד שהתגלגל במקרה לבית ספר למשחק, שם בילה שנתיים.
אחד התפקידים הראשונים שלו היה בסרט "רומן על אמת" (שיתוף פעולה בין טרנטינו לטוני סקוט), שם שיחק את אחד החיילים של הגנגסטר הראשי שרודף אחרי כריסטיאן סלייטר ופטרישיה ארקט.
בסצינה הזכורה ביותר משם, הוא מפוצץ במכות את פטרישיה "אלאבמה", ואם אתם ממש חייבים לראות את זה, אז הנה קישור, אבל אני מעדיף לשתול כאן את המפגש הקטן והמשעשע שלו עם בראד פיט המסטול:

הם יסגרו מעגל כמעט 20 שנה אחרי כן, ב"הורג אותם ברכות" האיטי אך מצויין, שם גנדולפיני משחק רוצח שכיר גמור, בסוף דרכו:

בסופרנוס עשה במשך 6 עונות את התפקיד המרכזי של טוני סופרנו, המאפיונר, איש המשפחה, שמנסה לטפל בדכאון בתוך כל החיים המטורפים שעפים סביבו. זה עולם ומלואו ואני אפילו לא יודע מה לשים מתוך הסדרה, אז אני מדלג הלאה.
עוד שיחק בסרטים "כוננות מיידית", "תפוס את שורטי", "האיש שלא היה שם", נתן את קולו לדמות "קרול" ב"ארץ יצורי הפרא" והרשימה עוד ארוכה...

בשנים האחרונות הפיק שתי סדרות תיעודיות על חיילים וטראומות:

Alive Day Memories: Home from Iraq (2007)

Wartorn: 1861–2010 (2010)

הסרט הלפני אחרון שכיכב בו היה הקומדיה הרומנטית המקסימה "דיברנו מספיק", לצד ג'וליה דרייפוס (איליין מסיינפלד) - הסרט יצא אחרי מותו והיה כיף גדול להפרד ממנו בצפייה בו. מומלץ מאד:

 ב19 ביוני, 2013, נפטר ג'יימס גנדולפיני מהתקף לב, בגיל 51 המוקדם, בזמן חופשה ברומא.

תודה לך ג'יימס, על כל הופעותיך על המסך, העיינים החודרות, החיוך הכובש והמשחק המצויין.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

Nic Potter (Aged 61)

לא קשור להארי...
הבסיסט הבריטי, עבד בעיקר עם להקת Van Der Graaf Generator ובאלבומי הסולו של מנהיגה Peter Hammill.

להקת הגנרטור של ואן דר גראף היא הלהקה הכי משוגעת שאני מכיר (ואוהב).
שם הלהקה והאלבומים הזויים, הטקסטים והמוזיקה פסיכיים ומאד לא שגרתיים, וההגשה לרוב אפלה, כמו כאן, מתוך האלבום עם השם הקצרצר
"The Least We Can Do Is Wave To Each Other"

תקשיבו לדינמיקה של הבס, איך הוא מצליח להוציא ממנו לפעמים דרייב שכמעט מהווה תחליף לגיטרה חשמלית:

ולמי ששרד את הפסיכיות האפלה הזאת, מגיע קצת כיף, לא?
אז אהרון מיקל הצטרף אל האחים מירום לביצוע מחווה קטנה משלנו לניק פוטר (שבמקור מנגן כאן בס וגם גיטרה חשמלית) והלהקה הכי משוגעת שאני מכיר:

ניק הוציא גם לא מעט אלבומי סולו שלו, ועבד עם גדולים נוספים כמו Jeff Beck, Chuck Berry, Snowy White, Rare Bird.

כאן בתמונה יפה מהופעה לצד פיטר האמיל:

ניק נכנס ויצא מהגנרטור של ון דר גראף והאלבומים של האמיל. מסתבר שכמוני, גם לו היה קשה עם האווירה הכבדה של המוזיקה והמרירות של האמיל:

"Sometimes it felt like a cloud coming down, a very ominous feeling"

הוא מספר שבהופעה אחת בצרפת, מישהו בקהל התחיל לבצע טקס גירוש שדים על רקע המוזיקה שלהם וניק בקושי הצליח לגרור את עצמו בחזרה לחדר האומנים מרוב שהיה מעורער מזה.

אבל כן הספיק להשאיר לנו עבודת בס נפלאה, עם סאונד מחוספס ומחשמל שתופס מיד את האוזן (בעיקר של בסיסטים כמוני...).

הנה ראיון קצר ויפה איתו, כמה שנים לפני שעזב אותנו:

ניק פוטר נפטר בלונדון מדלקת ריאות ב16 בינואר 2013, בגיל 61.
שאר חברי הלהקה, אגב, עדיין חיים:

אז ניק היקר - תודה רבה לך על כל הטוב שהשארת אחריך, אין לי ספק שאתה נמצא ברשימת המשפיעים עלי כבסיסט.

נוח על משכבך בשלום, RIP.

עד כאן חלק 6,

Stay Tuned

בינתיים - אתם מוזמנים לתת יד בשיווק ולהפיץ, לשתף עם החבר'ה.

:)

קישורים לחלקים הקודמים:

עכביש, מורה, אחות וגנגסטר

לבקן, גיטריסט ועכבר

מזוקן, יפני, זמרת וקלידן

שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה

אבא של ג'ק ראיין ומוזיקאי בננה

מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (5): אבא של ג'ק ראיין ומוזיקאי בננה ; RIP 2013 - Tom Clancy, Kevin Ayers

קדימה - ממשיכים במרץ - חלק חמישי!

היו לנו עד עכשיו:
עכביש, מורה, אחות וגנגסטר,
לבקן, גיטריסט ועכבר,
מזוקן, יפני, זמרת וקלידן,
שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה.

ועכשיו זוג נוסף, ורק זוג - כי אחד מהם אהוב עלי במיוחד.

Tom Clancy (Aged 66)

סופר מותחנים אמריקאי, שחלק מכובד מספריו גם עובד לקולנוע ולמשחקי מחשב.

תומאס ליאו קלנסי ג'וניור, נולד וגדל בבולטימור, למד אנגלית ספרותית, רצה להתגייס לצבא בתזמון מושלם של מלחמת וייטנאם, אך למזלו נכשל בבדיקות הראיה. במקום וייטנאם, התחיל לעבוד בחברת ביטוח, ובזמנו הפנוי כתב ספרים, כמו "המרדף אחרי אוקטובר האדום" (עובד לקולנוע בכיכובו של שון קונרי), "משחקים פטריוטים" ו"סכנה ברורה ומיידית" (עובדו לקולנוע בכיכובו של האריסון פורד), "כל הפחדים כולם" (עובד לקולנוע בכיכובו של בן אפלק) ועוד רבים אחרים.
הספרים משתייכים לסגנון שנקרא "מותחן טכני", שקלנסי נחשב למייסדו. הספרים עוסקים ביחסים בינלאומיים, ריגול, טרור ומלחמה, וברובם חוזרות דמויות קבועות - ג'ק ראיין, ג'ון קלארק ואפילו אחד ישראלי, אבי בן יעקב (אלוף לשעבר ואיש מוסד) שחזר להופיע בשלושה מספריו.

בנוסף לעיבודים לקולנוע, גם עולם המשחקים הרוויח מיצירותיו של קלנסי, סדרות משחקי מחשב כמו Rainbow Six, Ghost Recon, משחקי לוח של מלחמה ועוד רבים (שלצערי לא יצא לי להתנסות באף אחד מהם...)

ב1 באוקטובר, 2013, נפטר טום קלנסי ממחלה, בבית חולים ליד ביתו בבולטימור.
הוא השאיר אחריו אשה וחמישה ילדים.

תודה לך, טום, על העשרת עולמות הספרות, הקולנוע והמשחקים.
תודה גם על בעיות העיניים שחסכו ממך להגיע לוייטנאם ולהיות אדם אחר (או לא להיות בכלל...)
נוח על משכבך בשלום, RIP.

Kevin Ayers (Aged 68)

מוזיקאי אנגלי, אומן סולו, ממקימי להקת Soft Machine בסצינת הקנטרברי והפסיכדליה של אנגליה בסוף שנות ה60.

קווין איירס הוא אחד המוזיקאים האהובים עלי ביותר אי פעם, הבטחתי לעצמי שאכתוב לו פעם עמוד פרידה שלם, אבל טרם יצא לי. בינתיים - זה מה שיש:

בסוף שנות ה60 הקים עם Robert Wyatt את להקת הפסיכדליה סופט מאשין, שלצד הפינק פלויד של סיד בארט היו ממובילות הסצינה באנגליה. איירס ניגן שם בס, שר קצת בקולות נמוכים וכתב חלק מכובד מהשירים.

אחרי אלבום אחד איתם, עזב והתחיל בקריירת סולו. מי שרוצה להרחיב בקריאה עליו ובעיקר על תחילת הדרך, אלבום הבכורה הנפלא שלו, וההשפעות שלו עלי (הצעת נישואין, עליה לחופה...) יכול לקרוא על זה בפוסט שכתבתי על מקום 7 ברשימת אלבומי הסיקסטיז שלי.

באלבום השני הוא מצרף ללהקה מוזיקאים מוכשרים וביניהם גיטריסט/בסיסט צעיר ולא מוכר, בשם מייק אולדפילד, שמנגן נפלא כבר אז בגיל 17:

בסה"כ הוציא איירס 16 אלבומי אולפן, טובים וטובים פחות, האחרון שבהם ב2007. מומלצים במיוחד ארבעת הראשונים, בהם אפשר למצוא את השירים המגוונים האלה, שנעים תמיד בין מלודיות יפות, מילים חכמות ומשעשעות בשירה נמוכה אבל ברורה, באווירת "בננה" עם הרבה הומור, ותמיד מלווה במוזיקאים מצויינים.

וקצת רוח שטות:

אהבת האיים והשמש:

ועוד אחד באווירת דיקסילנד, עם מייק אולדפילד על הבס (ואיזו נגינת בס...):

בדרך היה אלבום ניסיוני מעניין שעשה יחד עם ג'ון קייל וניקו ממחתרת הקטיפה ובריאן אינו מרוקסי מיוזיק. האלבום הוא תיעוד הופעה שלהם ב 1.6.74, וכך גם נקרא האלבום. שם יש סיפור לא יפה בו ג'ון קייל תופס את אשתו במיטה של איירס בערב לפני המופע...

לסיכום, הנה ראיון קצר ויפה איתו, על מוזיקאיות בשנות ה60 וקצת על ג'ימי הנדריקס:

קווין איירס נפטר בשנתו ב18 בפברואר, 2013, בביתו שבצרפת, בגיל 68.

כמחווה לזכרו, הכנתי קליפ בו אני מארח את טל רזניק על מפוחית (ואפילו שתיים):

קווין יקירי, תודה ענקית לך על כל המוזיקה הנפלאה, המילים המקסימות, רוח השטות והבננה... על שדאגת לי בחתונה גם לשיר הצעת נישואין וגם ולשיר עליה לחופה.

אוהב אותך מאד מאד ואמשיך תמיד להכיר אותך לאנשים נוספים.

נוח על משכבך בשלום, RIP.

עד כאן חלק 5,

Stay Tuned

בינתיים - אתם מוזמנים לתת יד בשיווק ולהפיץ, לשתף עם החבר'ה.

:)

קישורים לחלקים הקודמים:

עכביש, מורה, אחות וגנגסטר

לבקן, גיטריסט ועכבר

מזוקן, יפני, זמרת וקלידן

שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה

מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (4): שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה ; RIP 2013 - Eileen Brennan, Nelson Mandela, JJ Cale

חלק רביעי מתוך כעשרה,
נראה אם אני מספיק לסיים הכל לפני סוף השנה (רשימת מתי 2014 כבר מכובדת בעצמה...)
בחלק הראשון נפרדנו מעכביש, מורה, אחות וגנגסטר, בשני מלבקן, גיטריסט ועכבר ובשלישי ממזוקן, יפני, זמרת וקלידן.

עכשיו ממשיכים לחלק הרביעי עם עוד שלישיה שעזבה אותנו:

Eileen Brennan (Aged 80)

איילין ברנן, שחקנית אמריקאית, זכורה בעיקר מהסרט "טוראית בנג'מין".

מאז שנת 1967 שיחקה בסרטי קולנוע וסדרות טלויזיה, בעיקר בתפקידי משנה, ביניהם בסרט "העוקץ" לצד פול ניומן ורוברט רדפורד:

התפקיד הגדול ביותר שלה היה כסרן דורין לואיס בסרט "טוראית בנג'מין", בו נופלת לידיה הנסיכונת גולדי הון להתעללות מפקד/טירון קלאסית, רק בצד הנשי ועם הרבה הומור:

20 שנה אחרי זה, גילמה את הזקנה המשוגעת עם החתולים בסרט האימה "ג'יפרס קריפרס":

בחייה הפרטיים ברנן הקשוחה שרדה תאונת דריסה ע"י נהג שיכור בשנת 1982 (שברה שתי רגליים ונפגעה בעינה), ב1989 נפלה מהבמה בהפקה של "אנני" ושברה שוב רגל, ואחרי כל זה נאבקה בהצלחה בסרטן השד.
לבסוף הוכרעה ב28 ליולי, 2013, ע"י סרטן שלפוחית השתן.
היא מתה בגיל 80 בביתה בקליפורניה, והשאירה אחריה שני בנים ושני נכדים.

תודה לך, איילין הנפלאה, על תפקידי המשנה המעולים ששיחקת, ובעיקר על תפקיד הסרן שישב עליך כל כך טוב...
נוחי על משכבך בשלום, RIP.

Nelson Mandela (Aged 95)

נלסון רוליהלאלה מנדלה, מהפכן ומדינאי דרום אפריקאי, חתן פרס נובל לשלום.

משמעות שמו האפריקאי "רוֹלִיהְלַאלַה" הוא "תלישת ענף מעץ", שמשמעותו "עושה צרות" – כינוי לפוחזים. לעדותו, בגיל 16 כשעבר את טקס המילה כמסורת השבט, הוענק לו השם "דָלִיבּוּנגָה" שפירושו "מייסד הבונגה" - הגוף השליט המסורתי בטרנסקאי. ואילו כינויו האנגלי המפורסם "נלסון", ניתן לו רק ביום הראשון ללימודיו על ידי מורה בבית הספר המקומי‏.

מנדלה הצעיר למד משפטים, סולק מהמוסד לאחר שהשתתף בשביתת סטודנטים וסיים את לימודיו בהתכתבות. ב1942 החל להיות פעיל במפלגת השחורים "הקונגרס הלאומי האפריקאי" (ANC), ארגן הפגנות ואף מעשי טרור נגד משטר האפרטהייד, נכנס ויצא מהכלא לסירוגין משנת 1960 עד 1990, השנה בה הסכים להשעות את המאבק המזוין ולקיים משא ומתן עם השלטון. ב1993 זכה בפרס נובל לשלום, ופעילותו הביאה לבחירות הדמוקרטיות הראשונות בדרום אפריקה ב1994, בהן נבחר מנדלה לנשיא וכיהן בתפקידו עד 1999.
לאחר פרישתו היה פעיל בנושאים חברתיים, זכויות אדם, מאבק נגד מחלת האיידס ושיחרר כמה התבטאויות מעוררות מחלוקת, ביניהן נגד מדיניות החוץ של הנשיא בוש, ראה מצד אחד בעראפת דמות הירואית ומצד שני את בגין ובן גוריון כמקורות השראה...
ב5 בדצמבר, 2013, מת מנדלה בביתו בביתו ביוהנסבורג, בגיל 95, כתוצאה מזיהום חוזר בריאות.

היה שלום, נלסון מנדלה, אני לא יודע מספיק בשביל להודות לך על מעשיך (שלא כולם היו יפים...) אבל אני מאמין שרוב בני דרום אפריקה השחורים אומרים לך תודה בכל בוקר כשהם מתעוררים לדרום אפריקה החדשה.
נוח על משכבך בשלום, לוחם חופש, RIP.

JJ Cale (Aged 74)

ג'ון וולדון קייל, הידוע בשם החיבה ג'יי ג'יי קייל, היה מוזיקאי, יוצר, גיטריסט וזמר אמריקאי נפלא.

שם החיבה ניתן לו, לפי האגדה, כדי למנוע בלבול עם ג'ון קייל מה Velvet Underground שהיה פעיל באותה תקופה בסוף שנות ה60.
משנת 1972 ועד מותו הספיק קייל להוציא 14 אלבומי אולפן, ולשתף פעולה עם מוזקאים נוספים, עם דגש מיוחד על אריק קלפטון.
הנה "הלהיט" הראשון שלו, עם הסגנון החדש שעזר להביא לעולם - צליל הטולסה המגניב שמשלב רוקנרול מוקדם, קאונטרי ובלוז, באווירה הרגועה המיוחדת שלו:

הרבה מהשירים שלו קיבלו את ההכרה שלהם דרך גרסאות כיסוי של אומנים אחרים, כמו לינרד סקינרד, וכמובן קלפטון ששניים מהלהיטים הכי גדולים שלו הם בכלל שירים של קייל:

קלפטון אמר עליו שהוא ממש, אבל ממש מינימליסטי... הכל מתחיל ונגמר בעידון. הוא הוציא את קייל מהאנונימיות שלו כשביצע את "קוקאין" והפך אותו ללהיט אדיר.
אז אם כבר ביצועים מחודשים, הנה אחד שלי, יחד עם יוני ברנשטיין:

ב2006 הוציאו קייל וקלפטון אלבום משותף מצויין בשם The Road to Escondido, עם עוד כמה מוזיקאים מצויינים, ביניהם הקלידן הנפלא בילי פרסטון (שניגן עם הביטלס). הנה כולם יחד בשיר Danger.

ניל יאנג אמר על ג'ון קייל שהוא והנדריקס נגני הגיטרה הטובים ביותר ששמע בחייו...
אני לא יודע לגבי "הכי טוב", אבל קייל בהחלט גיטריסט "קוּל" נהדר ויוצר נפלא שעצוב היה להפרד ממנו.
קייל נפטר מהתקף לב ב26 ביולי, 2013, בקליפורניה.

עוד סרטון יפה לזכרו כדאי לראות כאן.

ג'יי ג'יי היקר - תודה על כל המוזיקה הנפלאה שלך, לצערי אני מכיר עדיין רק חלק קטן ממנה, אני עובד על השלמות...

בינתיים - נוח על משכבך בשלום, RIP.


עד כאן חלק 4 והרשימה עוד ארוכה...
Stay Tuned

בינתיים - אתם מוזמנים לתת יד בשיווק ולהפיץ, לשתף עם החבר'ה.

:)

קישורים לחלקים הקודמים:

עכביש, מורה, אחות וגנגסטר

לבקן, גיטריסט ועכבר

מזוקן, יפני, זמרת וקלידן

מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (3): מזוקן, יפני, זמרת וקלידן ; RIP 2013 - Richie Havens, Hiroshi Yamauchi, Patti Page, Ray Manzarek

כן, אני מתקדם לאט.
כמעט עברה חצי שנה ורשימת הפרידות עוד בקושי באמצע הדרך.
בחלק הראשון נפרדנו מעכביש, מורה, אחות וגנגסטר, ובשני נפרדנו מלבקן, גיטריסט ועכבר.

עכשיו ממשיכים לחלק השלישי עם עוד רביעיה שעזבה אותנו:

Richie Havens (Aged 72)

גיטריסט ויוצר אמריקאי, נגן פולק ובלוז, ידוע בנגינתו הקצבית והמהירה על הגיטרה האקוסטית.

ריצי' הייבנס זכה להכרה גדולה בעיקר כמי שפתח את פסטיבל וודסטוק האגדי ב1969.
הוא עלה ראשון לבמה והתבקש ע"י ההפקה לתת סט ארוך במיוחד, בגלל שהאומנים שהיו צריכים להופיע אחריו נתקעו בפקקים בדרך לפסטיבל...
הוא החזיק את הקהל במשך כמעט 3 שעות (!), לבד עם הגיטרה, כולל כמה וכמה הדרנים וביצוע מאולתר לשיר העממי Motherless Child, שהפך להיות Freedom:

מאז הוציא יותר מ20 אלבומים, כשהוא בעיקר מבצע שירים של אחרים וכמעט ולא כותב בעצמו.
ב2007 הוא הופיע בסרט המחווה לבוב דילן - I'm not There, שם הוא נותן ביצוע אדיר (כמו שהוא יודע) לשיר Tombstone Blues:

ריצ'י הייבנס נפטר מהתקף לב ב22 באפריל, 2013, בגיל 72, בביתו שבניו ג'רזי.

תודה לך על המוזיקה שהשארת לנו, וסחתיין על החזקת הקהל העצום אז בקיץ 1969, רק אתה והגיטרה. זה לבד מקנה לך מבחינתי תהילת עולם.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

Hiroshi Yamauchi (Aged 85)

איש העסקים היפני, נשיא חברת נינטנדו האדירה.

בגיל 20 נקרא הירושי להחליף את אביו שלקה בשבץ, בתפקיד נשיא חברת נינטנדו הקטנה, אשר עסקה אז (1947) בעיקר בקלפי משחק.

הירושי חסר הניסיון ניהל את החברה בקשיחות ולקח את ההחלטות באופן אישי בכל נושא.

בשנות ה80, עם פריצת תעשיית האלקטרוניקה, הוביל את החברה למשחקים אלקטרונים, שהמצליח ביניהם היה דונקי-קונג, בגרסת הארקייד:

ובגרסת הכיס (Game & Watch):

בהמשך התקדם לקונסולות המשחק NES / SNES לדורותיהם, עם עשרות משחקים נפלאים, ביניהם

 Super Mario Brothers (עם אותו מריו מדונקי-קונג שהיה מטפס כדי להפיל את הגורילה)

ו Street Fighter האדיר עם ריו, קן וכל שאר המשוגעים:

ב19 בספטמבר, 2013 - נפטר הירושי מהסתבכות של דלקת ריאות.

תודה לך הירושי, על כל המשחקים המעולים שנוצרו בנינטנדו תחת ניהולך!

נוח על משכבך בשלום, RIP.

Patti Page (Aged 85)

זמרת אמריקאית, מהמצליחות ביותר בשנות ה50.

הבחורה הזאת מכרה בקריירה שלה יותר מ100 מיליון אלבומים, אבל אני מכיר רק שיר אחד שלה - Tennessee Waltz, שהופיע בפסקול הסרט נקודת זבריצקי (Zabriskie Point).
תקשיבו כמה יפה היא שרה בשני קולות:

הצמד Groove Armada סימפל שיר אחר שלה בלהיט צ'יל-אאוט המוצלח שלהם "At The River".

פטי פייג' נפטרה בקליפורניה ביום הראשון של שנת 2013, בגיל 85.
תודה לך על השיר היפה הזה, נוחי על משכבך בשלום, RIP.

Ray Manzarek (Aged 74)

המוזיקאי האמריקאי, ממקימי וקלידן להקת הדלתות (The Doors).

ריי מנזרק, אוי ריי...
בשנות ה60 למד קולנוע בקליפורניה, שם הכיר את ג'ים מוריסון ויחד הקימו את אחת הלהקות הגדולות ביותר שהיו.
יחד עם הגיטריסט הנפלא רובי קריגר והמתופף ג'ון דנסמור הם הקליטו 6 אלבומי מופת, משנת 1967 ועד 1971 (שנת מותו של מוריסון).

כל כך הרבה טוב השאיר אחריו עם הלהקה הזאת שאני בכלל לא יודע מה לכתוב כאן.
להקה שהקלידים כל כך דומיננטיים במוזיקה שלה. כשבנוסף לנגינת האורגנים הכל כך מוכרת שלו, הוא גם מילא תפקיד של בסיסט בלהקה (לא היה ללהקה בסיסט חבר קבוע מעולם), בנגינה על מקלדת פנדר רודס תפקידי בס נפלאים.

במקום לנסות לכתוב עליו בעצמי, אני אתן לו ולחברים לדבר בעצמם.

האלבום הראשון שלהם זכה אצלי במקום ה6 ברשימת נבחרי הסיקסטיז, אפשר לקרוא עליו כאן.
אחרי הפרידה ממוריסון המשיך מנזרק עם שארית הדלתות לעוד שלושה אלבומים עם שירים שלהם והקלטות על קטעי הקראה שמוריסון השאיר.
ריי הקליט גם כמה אלבומי סולו והמשיך להופיע עם רובי קריגר פה ושם.
הוא חיי את כל חייו משנת 1967 עם דורותי פוג'יקאווה ויש להם בן אחד ושלושה נכדים.

ב20 במאי 2013, בגיל 74 המכובד נפטר ריי מנזרק ממחלת הסרטן.

שני החברים שנותרו מהלהקה ספדו לו כל אחד:

הגיטריסט רובי קריגר:

"I was deeply saddened to hear about the passing of my friend and bandmate Ray Manzarek today. I'm just glad to have been able to have played Doors songs with him for the last decade. Ray was a huge part of my life and I will always miss him."

והמתופף ג'ון דנסמור:

"There was no keyboard player on the planet more appropriate to support Jim Morrison's words. Ray, I felt totally in sync with you musically. It was like we were of one mind, holding down the foundation for Robby and Jim to float on top of. I will miss my musical brother."

אחי ואני מקדישים לו שני ביצועים לתחרות הסולואים האדירה של Light My Fire,
ביצוע אחד נאמן למקור עם אורגן וגיטרה חשמלית:

וביצוע שני אקוסטי על צ'מבלו וגיטרה אקוסטית:

היה לנו העונג לנגן כאן על אורגן עתיק ועל צ'מבלו עתיק עוד יותר (באדיבותה של נעמי רוגל), היה קשה להחליט איזו גרסא יצאה יותר טוב, אז השארתי את שתיהן, בתקווה שאף אחת מהן לא גורמת לך להתהפך בקבר... :)

ריי היקר, תודה ענקית על סאונד הקלידים והאווירה המכשפת שהשארת לנו עם להקת הדלתות הנפלאה!

נוח על משכבך בשלום, RIP.

זהו להפעם - חלק 4 יגיע בהמשך,
Stay Tuned
בינתיים - אתם מוזמנים לתת יד בשיווק ולהפיץ, לשתף עם החבר'ה.
:)

קישורים לחלקים הקודמים:
עכביש, מורה, אחות וגנגסטר
לבקן, גיטריסט ועכבר