מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (7): זמרת שנוגעת ומוזיקאי מקטיפה ; RIP 2013 - Chrissy Amphlett & Lou Reed

פרידות ותודות, חלק שביעי!

עד עכשיו עזבו אותנו ב2013:
עכביש, מורה, אחות וגנגסטר,
לבקן, גיטריסט ועכבר,
מזוקן, יפני, זמרת וקלידן,
שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה,

אבא של ג'ק ראיין ומוזיקאי בננה
ג'יימס סופראנו ובסיסט של גנרטור

והצמד הפעם: זמרת שנוגעת ומוזיקאי מקטיפה:

Chrissy Amphlett (Aged 53)

סולנית להקת ה Divinyls האוסטרלית.

לא מהדינוזאורים, אבל בכל זאת...
בשנת 1990 הביאה לנו עם להקת ה Divinyls להיט ענק, בשם I Touch Myself:

לפני זה, בשנות ה80, הם היו להקת New Wave והוציאו גם להיט בשם Science Fiction.
בצעירותה גדלה באוסטרליה, כזמרת ורקדנית, ובגיל העשרה עזבה את הבית לטייל באנגליה, צרפת וספרד (שם נאסרה למשך 3 חודשים בגלל ששרה ברחובות...)
ב21 באפריל, 2013, נפטרה בגיל 53 בביתה בניו יורק, אחרי מאבק ארוך בסרטן השד שבא באופן קטלני בשילוב עם טרשת נפוצה...

קריסי, תמיד טוב לפגוש בחורות רוקריות... תודה על המוזיקה, התעוזה וכן, גם על הלהיט הגדול ההוא.
נוחי על משכבך בשלום, RIP.

Lou Reed (Aged 71)

המוזיקאי האמריקאי, זמר, יוצר, גיטריסט ומנהיג להקת ה Velvet Underground.

לו ריד עשה כל כך הרבה בחייו שצריך להספיד אותו עם עמוד שלם משלו.
אבל בקיצור יחסי:
בסוף שנות ה60, הקים יחד עם ג'ון קייל את להקת מחתרת הקטיפה ועם עזרה מהאמן / צייר אנדי וורהול הוציאו את אלבום הבכורה פורץ הגבולות שלהם עם הזמרת ניקו והעטיפה הבלתי נשכחת עם הבננה:

אלבום הבכורה הזה לא הצליח מסחרית בזמנו (מכר רק כ30,000 עותקים), אבל כמו שבריאן אינו (מ"רוקסי מיוזיק") אמר: "כל מי שקנה אחד מ30,000 העותקים האלה - הקים להקה..."
האלבום הזה זכה במקום ה10 ברשימת נבחרי הסיקסטיז שלי, אפשר לקרוא עליו כאן, ואפילו לראות מחווה קטנה שעשיתי אז לכבוד האלבום:

עם מחתרת הקטיפה הוציא ריד ארבעה אלבומים, ולאחר מכן המשיך לקריירת סולו בה הוציא עד יום מותו לא פחות מ22 אלבומים. חלקם מלודיים יותר, רובם ניסיוניים ולא מסחריים, האחרון "לולו" - הוא שיתוף פעולה עם להקת מטאליקה. (!?!)

לטעם רבים (וגם לטעמי...), האלבום המוצלח ביותר שלו, הוא אלבומו השני והמלודי Transformer, שיצא ב1972. עזרו בהפקה דיוויד בואי ומיק רונסון, ואפשר למצוא שם להיטים נצחיים ופנינים כמו לוויין האהבה:

Perfect Day המקסים שזכה להופיע בסצנה מופתית בסרט טריינספוטינג:

וכמובן, Walk on the Wild Side, בו לוקח ריד נושאים קשים (סמים, זנות וכו') ועוטף אותם באווירה קסומה וכיפית.
במחווה שלי ללו ריד ולשיר הזה, אני מארח גם את ירון סמיט ששלח מצרפת הרחוקה וידאו שלו מנגן סולו סקסופון, וגם את בנות המשפחה שלי (תיציפ, נטע ואופיר) ושל משפחת בירנהק (גוני ואיילת), שלקחו על עצמן את תפקיד הנערות הצבעוניות שעושות טו-טו-דו:

ב27 באוקטובר, 2013, לו ריד נפטר בגיל 71, בביתו שבניו יורק לאחר סיבוכים בעקבות השתלת כבד.

לו היקר, עשית כל כך הרבה וכתבתי כל כך מעט... קשה לי עם ענקים כמוך.
תודה על כל מה שהשארת לנו, אם לא היית מקים את מחתרת הקטיפה כנראה שלא הייתי בוחר בשם DJ Banana.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

עד כאן חלק 7,

Stay Tuned

בינתיים - אתם מוזמנים לתת יד בשיווק ולהפיץ, לשתף עם החבר'ה.

:)

קישורים לחלקים הקודמים:

Trevor Bolder, Marcia Wallace, Patty Andrews, Dennis Farina

Mel Smith, Alvin Lee, Douglas Engelbart
Richie Havens, Hiroshi Yamauchi, Patti Page, Ray Manzarek

Eileen Brennan, Nelson Mandela, JJ Cale

Tom Clancy, Kevin Ayers
James Gandolfini & Nic Potter

טופ 10: האלבומים של שנות ה60, מקום 10: מחתרת הקטיפה ; The Velvet Underground & Nico

אז בשעה טובה, אחרי שעשרות רשימות שונות נטחנות אצלי במסמך בגוגל דרייב כבר כמה חודשים, אני יוצא לדרך עם הרשימה הראשונה, שהיא עשרת האלבומים שיצאו בשנות השישים שהייתי לוקח איתי לאי בודד.

כמה חוקים:

1. שנת יציאת האלבום 1960-1969 (ונראה איך הכל מתרכז בשלוש השנים האחרונות...)

2. אלבומים לועזיים בלבד (רשימת ישראלית תבוא בסיבוב הבא)

3. בתור חובב רוק מתקדם (פרוגרסיב רוק), אני מוציא את אלבומי הז'אנר מהרשימה ואקדיש להם דירוג פרטי בהזדמנות אחרת, כדי שלא ישתלטו...

4. כנ"ל לגבי הביטלס.

לפני שנצא לדרך, אני חייב להגיד שהרשימה המקורית הכילה הרבה יותר מעשרה אלבומים, ותהליך הניפוי היה כואב בשלבים המוקדמים ואכזרי מאד בשלבים האחרונים. אני בטוח שאם אכתוב את הרשימה שוב בזמן אחר, היא תראה קצת אחרת, אבל זה מה שיצא נכון לעכשיו, אז קדימה:

My desert island, all time, top 10 "Sixties albums" #10 :

מקום 10:

The Velvet Underground & Nico - 1967

ניו-יורק, שנת 1966, אמן הפופ-ארט Andy Warhol לוקח תחת חסותו את להקת מחתרת הקטיפה בראשות Lou Reed (ז"ל - גיטרה ושירה) ו John Cale (פסנתר וכינור), מצוות להם (ללא הרבה התלהבות מצידם, לפחות מוזיקלית) את הדוגמנית הגרמניה Nico בתור זמרת ומפיק להם את אלבום הבכורה עם העטיפה הבלתי נשכחת (בתקליטים המקוריים ניתן היה לקלף את הבננה והם נחשבים היום לפריט אספנות נדיר!)

הם היו להקה אומנותית ואקספרמנטלית (המתופפת (!) Maureen Tucker היתה משכיבה את הבייס דראם שלה ומנגנת בעמידה עם מקלות מרופדים של תזמורת) ויש באלבום כמה קטעים שעד היום היד קופצת להוריד ווליום או להעביר קדימה.

אבל יש שם בעיקר הרבה פנינים:

מלודיות כמו הפתיח Sunday Morning (שנכנס ברגע האחרון לדחוף את האלבום כסינגל קליט ונעים), Femme Fatale (שיר על ביץ' אוכלת גברים שהחברה שלי בתיכון השמיעה לי, והבנתי מאוחר מדי שזה בכלל עליה), ו I'll Be Your Mirror, שיר קצר ויפיפה שהוא ה"אמא" של Beautiful של כריסטינה אגילרה, רק על LSD ופסיכדליה. לו ריד כתב את השיר המקסים הזה לניקו, שזה היה המשפט הראשון שאמרה לו.

בהקלטות החברים רצו אותו רך ומלטף, אבל ניקו, שהיתה רגילה לשיר בעוצמה וקשיחות, התקשתה לספק להם עדינות. הגיטריסט / בסיסט סטרלינג מוריסון מספר שאחרי שהחברים הלא מרוצים הכריחו אותה לקחת עוד ועוד טייקים, היא בסוף נשברה והתחילה לבכות באמצע האולפן.

אחרי שנרגעה הציעו לה בעדינות:

"Try it just one more time and then fuck it - if it doesn't work this time, we're not going to do the song"

היא חזרה לניסיון אחרון אחרי בכי טוב ונתנה להם בדיוק את מה שחיפשו:

אגב, את הפזמון החוזר שבא בסוף השיר, רצה אנדי וורהול להטמיע בתקליטי הויניל בצורת שריטה מתוכננת שתופיע בכל העותקים שיצאו, שתקפיץ בדיוק אחורה לחזור על המשפט עד שימאס למאזינים וירימו את המחט. רעיון פסיכי שלא יצא לפועל...

לצד הבלדות - שירי רוק מלוכלכים שכיף לנהוג איתם מהר, כמו:
I'm Waiting For The Man (ה"איש" הוא כמובן סוחר סמים...),
Run Run Run (לאיפה? לקנות עוד סמים...),
There She Goes Again (הפרוצה והבוס המכה),

הזיות כמו Heroin (שכיכב בסרט על ה Doors, שיופיעו בהמשך הרשימה),

ו All Tomorrow's Parties המעולה שנבנה סביב תרגיל לפסנתר שג'ון קייל עבד עליו.

אמרנו כבר אקספרמנטלים? בשיר הזה בגיטרה של לו ריד כל המיתרים מכוונים לאותו תו D, כיוון מיוחד שנקרא אוסטריץ' (יען), וג'ון קייל שם מהדקי נייר על מיתרי הפסנתר כדי לתת ביחד את הסאונד המיוחד הזה.

ואחרון, וונוס בפרוות, עוד הזיה של ריד, כשקייל מנסר בחן מונוטוני עם הכינור.

מתישהו בסוף שנות ה90 היה לי המזל לראות את ברי סחרוף נותן להם כבוד ומבצע את זה חי על הגיטרה האדומה שלו ב"עיר השנייה" (לפני הסיטי הול, חיפה).

לסיכום הנה הפתעה קטנה ותחילתה של מסורת - וידאו קצר שלי מנגן קטע מתוך Sunday Morning:

ועכשיו באמת, בתור בעל דף עם שם שכזה, הייתי יכול שלא להכניס את האלבום הזה לרשימה? :)

הנה הפלייליסט של השירים לשמיעה ברצף.

נהנתם לקרוא?
אשמח אם תרשמו לבלוג (למעלה בצד ימין)
ולערוץ יוטיוב שלי.

יאללה, תגיבו, תפיצו והנה קישור למקום 9.