מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (5): אבא של ג'ק ראיין ומוזיקאי בננה ; RIP 2013 - Tom Clancy, Kevin Ayers

קדימה - ממשיכים במרץ - חלק חמישי!

היו לנו עד עכשיו:
עכביש, מורה, אחות וגנגסטר,
לבקן, גיטריסט ועכבר,
מזוקן, יפני, זמרת וקלידן,
שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה.

ועכשיו זוג נוסף, ורק זוג - כי אחד מהם אהוב עלי במיוחד.

Tom Clancy (Aged 66)

סופר מותחנים אמריקאי, שחלק מכובד מספריו גם עובד לקולנוע ולמשחקי מחשב.

תומאס ליאו קלנסי ג'וניור, נולד וגדל בבולטימור, למד אנגלית ספרותית, רצה להתגייס לצבא בתזמון מושלם של מלחמת וייטנאם, אך למזלו נכשל בבדיקות הראיה. במקום וייטנאם, התחיל לעבוד בחברת ביטוח, ובזמנו הפנוי כתב ספרים, כמו "המרדף אחרי אוקטובר האדום" (עובד לקולנוע בכיכובו של שון קונרי), "משחקים פטריוטים" ו"סכנה ברורה ומיידית" (עובדו לקולנוע בכיכובו של האריסון פורד), "כל הפחדים כולם" (עובד לקולנוע בכיכובו של בן אפלק) ועוד רבים אחרים.
הספרים משתייכים לסגנון שנקרא "מותחן טכני", שקלנסי נחשב למייסדו. הספרים עוסקים ביחסים בינלאומיים, ריגול, טרור ומלחמה, וברובם חוזרות דמויות קבועות - ג'ק ראיין, ג'ון קלארק ואפילו אחד ישראלי, אבי בן יעקב (אלוף לשעבר ואיש מוסד) שחזר להופיע בשלושה מספריו.

בנוסף לעיבודים לקולנוע, גם עולם המשחקים הרוויח מיצירותיו של קלנסי, סדרות משחקי מחשב כמו Rainbow Six, Ghost Recon, משחקי לוח של מלחמה ועוד רבים (שלצערי לא יצא לי להתנסות באף אחד מהם...)

ב1 באוקטובר, 2013, נפטר טום קלנסי ממחלה, בבית חולים ליד ביתו בבולטימור.
הוא השאיר אחריו אשה וחמישה ילדים.

תודה לך, טום, על העשרת עולמות הספרות, הקולנוע והמשחקים.
תודה גם על בעיות העיניים שחסכו ממך להגיע לוייטנאם ולהיות אדם אחר (או לא להיות בכלל...)
נוח על משכבך בשלום, RIP.

Kevin Ayers (Aged 68)

מוזיקאי אנגלי, אומן סולו, ממקימי להקת Soft Machine בסצינת הקנטרברי והפסיכדליה של אנגליה בסוף שנות ה60.

קווין איירס הוא אחד המוזיקאים האהובים עלי ביותר אי פעם, הבטחתי לעצמי שאכתוב לו פעם עמוד פרידה שלם, אבל טרם יצא לי. בינתיים - זה מה שיש:

בסוף שנות ה60 הקים עם Robert Wyatt את להקת הפסיכדליה סופט מאשין, שלצד הפינק פלויד של סיד בארט היו ממובילות הסצינה באנגליה. איירס ניגן שם בס, שר קצת בקולות נמוכים וכתב חלק מכובד מהשירים.

אחרי אלבום אחד איתם, עזב והתחיל בקריירת סולו. מי שרוצה להרחיב בקריאה עליו ובעיקר על תחילת הדרך, אלבום הבכורה הנפלא שלו, וההשפעות שלו עלי (הצעת נישואין, עליה לחופה...) יכול לקרוא על זה בפוסט שכתבתי על מקום 7 ברשימת אלבומי הסיקסטיז שלי.

באלבום השני הוא מצרף ללהקה מוזיקאים מוכשרים וביניהם גיטריסט/בסיסט צעיר ולא מוכר, בשם מייק אולדפילד, שמנגן נפלא כבר אז בגיל 17:

בסה"כ הוציא איירס 16 אלבומי אולפן, טובים וטובים פחות, האחרון שבהם ב2007. מומלצים במיוחד ארבעת הראשונים, בהם אפשר למצוא את השירים המגוונים האלה, שנעים תמיד בין מלודיות יפות, מילים חכמות ומשעשעות בשירה נמוכה אבל ברורה, באווירת "בננה" עם הרבה הומור, ותמיד מלווה במוזיקאים מצויינים.

וקצת רוח שטות:

אהבת האיים והשמש:

ועוד אחד באווירת דיקסילנד, עם מייק אולדפילד על הבס (ואיזו נגינת בס...):

בדרך היה אלבום ניסיוני מעניין שעשה יחד עם ג'ון קייל וניקו ממחתרת הקטיפה ובריאן אינו מרוקסי מיוזיק. האלבום הוא תיעוד הופעה שלהם ב 1.6.74, וכך גם נקרא האלבום. שם יש סיפור לא יפה בו ג'ון קייל תופס את אשתו במיטה של איירס בערב לפני המופע...

לסיכום, הנה ראיון קצר ויפה איתו, על מוזיקאיות בשנות ה60 וקצת על ג'ימי הנדריקס:

קווין איירס נפטר בשנתו ב18 בפברואר, 2013, בביתו שבצרפת, בגיל 68.

כמחווה לזכרו, הכנתי קליפ בו אני מארח את טל רזניק על מפוחית (ואפילו שתיים):

קווין יקירי, תודה ענקית לך על כל המוזיקה הנפלאה, המילים המקסימות, רוח השטות והבננה... על שדאגת לי בחתונה גם לשיר הצעת נישואין וגם ולשיר עליה לחופה.

אוהב אותך מאד מאד ואמשיך תמיד להכיר אותך לאנשים נוספים.

נוח על משכבך בשלום, RIP.

עד כאן חלק 5,

Stay Tuned

בינתיים - אתם מוזמנים לתת יד בשיווק ולהפיץ, לשתף עם החבר'ה.

:)

קישורים לחלקים הקודמים:

עכביש, מורה, אחות וגנגסטר

לבקן, גיטריסט ועכבר

מזוקן, יפני, זמרת וקלידן

שחקנית קשוחה, לוחם חופש ומוזיקאי מכוסה

מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (2): לבקן, גיטריסט ועכבר ; RIP 2013 - Mel Smith, Alvin Lee, Douglas Engelbart

בחלק הראשון נפרדנו מעכביש, מורה, אחות וגנגסטר,

עכשיו ממשיכים לחלק השני עם עוד שלישיה שעזבה אותנו:

Mel Smith (Aged 60)

איש הקולנוע (קומיקאי, שחקן, במאי...) אנגלי.

מל סמית' השתתף בערימות של הפקות בטלויזיה ובקולנוע, כשחקן, כותב, מפיק ובמאי.
אני (ובטח גם רובכם) אזכור אותו תמיד בתפקיד הלבקן (The Albino) מהסרט הנפלא "הנסיכה הקסומה" (1987):

אז מסתבר שגם בחייו האמיתיים לא היה אדם בריא, ומסוף שנות ה90 סבל באמת מדלקת גרון חריפה, אולקוס ושיגדון (גאוט).
בשנת 1999 אושפז בעקבות מנת יתר של 50 כדורי נורופן פלוס, וזאת לאחר שהיה מכור לכדורי שינה.
אמרנו "בור של ייאוש"?
ב19 ביולי 2013 נפטר מל סמית' מהתקפת לב בדירתו בלונדון, בגיל 60.
רואן אטקינסון (מיסטר בין), ששיחק תחת בימויו של מל סמית' בסרט "בין", הספיד אותו:

"He had a wonderfully generous and sympathetic presence both on and off screen"

תודה לך מל, על כל עבודתך בעולם הקולנוע והטלויזיה, תזכר לנצח בקטע הקצר של של The Pit of Despair...
נוח על משכבך בשלום, RIP.

Alvin Lee (Aged 68)

גיטריסט וסולן להקת Ten Years After.

את אלווין לי, יליד אנגליה, אני לא מכיר ממש טוב, אבל כן יצא לי לשמוע כמה דברים ממש מוצלחים שעשה עם הלהקה שלו Ten Years After מ1967 - 1974.

בפסטיבל וודסטוק הענק של 69, בהופעה עם אנרגיות מטורפות, הם שרפו יחד את הבמה בג'אם ארוך של הבלוז רוק המהיר I'm Going Home:

אבל הקטע הראשון שלהם ששמעתי ותפס אותי חזק הוא הלהיט הגדול שלהם I'd Love to Change the World מ1971. יש לו ריף מדליק בגיטרה אקוסטית ואחלה סולואים חשמליים פסיכדליים בסאונד מלוכלך כמו שצריך!

הנה המחווה הקטנה שעשיתי לו ולשיר המצוין הזה (שמחתי לארח כאן את חברי הטוב ירון לוי ששר ומנגן על גיטרה אקוסטית!):

ב6 במרץ 2013, אלווין לי נפטר בגיל 68 בספרד, בעקבות ניתוח שהסתבך. הוא הספיק להוציא תשעה אלבומים עם הלהקה ועוד כעשרה אלבומי סולו, כשהקו המנחה הוא שילוב של רוק ובלוז.

תודה לך, אלווין, על ערימות מטעמי הגיטרות שהשארת אחריך (את רובם עוד אלמד להכיר בהמשך הדרך), ותודה מיוחדת על הריף הכל כך מיוחד הזה מ I'd Love to Change The World.

נוח על משכבך בשלום, RIP.

Douglas Engelbart (Aged 88)

מהנדס וממציא אמריקאי, בעיקר בתחום המחשבים והאינטרנט.

בצעירותו החליט שהוא לא מעוניין להתקע בעבודה שגרתית משעממת, ועזב את משרתו בנאס"א (!) כדי לעשות את העולם יותר טוב, בעיקר ע"י שימוש נוח וקל יותר במחשבים.
בדרך, בסוף שנות ה60, הוא המציא את העכבר - אז תיבת עץ עם שני גלגלי מתכת, וגם נתן לו את שם החיבה שנשאר עד היום.

ב2 ביולי, 2013, נפטר דאגלס אנגלברט בגיל 88 בביתו בקליפורניה לאחר מאבק ארוך במחלת האלצהיימר.
הוא השאיר אחריו אשה (מנישואיו השניים), ארבעה ילדים, תשעה נכדים ומיליארד עכברים...
תודה לך דאגלס על ההמצאה הנהדרת הזאת, בלעדיה לא יכולתי לעשות לך את הכבוד הזה.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

עד כאן חלק 2,
קדימה לחלק 3!
בינתיים - אתם מוזמנים להרשם לבלוג ולהפיץ לחבר'ה!

מוכרים מהעולם שעזבו אותנו (1): עכביש, מורה, אחות וגנגסטר ; RIP 2013 - Trevor Bolder, Marcia Wallace, Patty Andrews, Dennis Farina

בשנת 2013 עזבו אותנו מוכרים רבים מהארץ ומהעולם: מוזיקאים, שחקנים, סופרים ועוד כל מיני שמצאתי לנכון לציין כאן.

במסגרת כתבי RIP שלי (Rest in Peace), אחלוק להם כבוד אחרון, ומאחר שיש לא מעט, אני מחלק את זה ל7 פוסטים, בכל אחד כ4 פרידות, וזה הראשון:

Trevor Bolder (Aged 62)

הבסיסט האנגלי הנפלא, זכור בעיקר מאלבומי תחילת שנות ה70 של David Bowie, כחלק מלהקת הליווי שלו - The Spiders From Mars, ולאחר מכן כחבר להקת Uriah Heep.

טרבור בולדר, שהתחיל בכלל כנגן חצוצרה, לקח לידיו גיטרה בס בהשראת מקרתני והביטלס והקים את הלהקה הראשונה שלו The Rats, לצד הגיטריסט הנפלא Mick Ronson.

כמה שנים לאחר מכן (ב1971) גוייסו שניהם יחד ללהקת הליווי של דיוויד בואי, והשלימו את העכבישים מהמאדים.

בואי שר בזיגי סטארדסט:

"Ziggy Played Guitar, Jammin' Good with Weird and Gilly - The Spiders From Mars"

Weird (מוזר / מפחיד / מסתורי) היה שם החיבה שנתן לו בואי. כנראה שמיק רונסון היה גילי...

יחד הקליטו ארבעה אלבומים נפלאים, מפסגת הרוק של תחילת שנות ה70:

Hunky Dory, Ziggy Stardust, Aladdin Sane, Pin Ups

הנה כולם יחד על הבמה במיטב מחלצותיהם (טרבור סיפר שאף פעם לא הרגיש בנוח בתלבושות הגלאם רוק האלה...):

בואי הספיד אותו באתר שלו:

"Trevor was a wonderful musician and a major inspiration for whichever band he was working with,

But he was foremostly a tremendous guy, a great man!"

בולדר מצידו סיפר בראיון שהוא נזכר בתקופה עם בואי ברגשות מעורבים. בהתחלה היו רגעים יפים, הם הרגישו שהם כולם חברים שווים בלהקה אחת ולא סולן עם להקת ליווי, אבל עם ההצלחה בואי התחיל להתרחק מהם יותר ויותר עד שנטש אותם לחלוטין ב1973.

אז הצטרף בולדר אל חברו מיק רונסון שהוציא את אלבום הבכורה שלו Slaughter on 10th Avenue.

ב1976 החליף את הבסיסט ג'ון ווטון (לשעבר מקינג קרימסון) בלהקת Uriah Heep ונשאר איתם כמעט ברצף עד יום מותו.

בין השאר גם כתב כמה שירים ללהקה, כמו Roller, ו Save It.
למשך 3 שנים ניגן גם עם להקת Wishbone Ash (משעשע שגם שם החליף את ג'ון ווטון בתחילת שנות ה80 והוציא איתם אלבום אחד לפני שחזר לאוריה היפ).

את התקופה עם אוריה היפ אני מודה שאני פחות אוהב, אבל כחלק מהעכבישים מהמאדים של בואי הוא ישאר בליבי לנצח.

הנה המחווה הקטנה שלי, בקטע מהאלבום הראשון שלהם, כשעוד הרגישו כלהקה שווה, ובולדר מוסיף לנגינת הבס גם קטעים יפים בחצוצרה לזכר ילדותו (ותודה לזיו יקותיאלי על החצוצרה, ולאחי הקטן נדב על הפסנתר, מיקס ועריכה):

טרבור בולדר נפטר באנגליה ב21 במאי, 2013 מסרטן הלבלב.

טרבור היקר - תודה לך על כל המוזיקה הנפלאה שהשארת לנו, על הפאות הצבועות באפור לבן, על שהיית חלק חשוב בתקופת הזוהר של דיוויד בואי עם זיגי והעכבישים, שבלעדיך לא היו נשמעים אותו הדבר.
ומבסיסט לבסיסט - תודה על ההשראה לנגינה מלודית, מעניינת, וסאונד מצוין.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

Marcia Wallace (Aged 70)

השקחנית האמריקאית, זכורה בעיקר מהסימפסונס, כמי שנתנה את הקול למורה של בארט - Edna Krabappel.

מרשיה וולאס היתה שחקנית עוד בשנות ה70 בסיטקום The Bob Newhart Show, הופיעה כאורחת במגוון סדרות, ביניהן צער גידול בנות, אלף, מגנום, מרפי בראון...
בשנת 1990, גויסה לחבורת המדבבים הנפלאה של הסימפסונס ונתנה למורה עדנה קרבאפל את הקול שלה בכל העונות עד מותה.

הנה קטע מצחיק איתה, בארט, המבורגר "ג'ימבו", והצחוק המעולה שהפך לסימן ההיכר שלה...

בשנת 1985 חלתה בסרטן השד ומאז נאבקה עם המחלה במשך 30(!) שנה.
לאחר מותה ספדה לה ירדלי סמית' (קולה של ליסה סימפסון): "גן עדן הוא עכשיו מקום הרבה יותר מצחיק בזכותך, מרשיה..."
צוות ההפקה החליט להוציא לפנסיה את המורה הנפלאה שאין תחליף לקולה האבוד.
וכאן הפרידה האישית של בארט, מתוך קטע הפתיחה של הפרק לאחר מותה:

מרשיה וולאס נפטרה ב25 באוקטובר, בגיל 70.

תודה לך, מרשיה, על הקול המעולה הזה והצחוק הבלתי נשכח, שהיו חלק חשוב ומצחיק בסדרה הנפלאה והנצחית הזאת!
נוחי על משכבך בשלום, RIP.

Patty Andrews (Aged 94)

האחות הצעירה משלישיית הזמר The Andrews Sisters.

שלישיית האחיות אנדרוז שרו סווינג ו"בוגי ווגי" בהרמוניות ייחודיות שלא שומעים היום בשום מקום. הן באו להצלחה אדירה מסוף שנות ה30 ועד שנות ה50 ובמיוחד בזמן מלחמת העולם השניה, אז בידרו את חיילי בעלות הברית האמיצים.

הנה הן יחד בשנת 1941, מתוך סרט של אבוט וקוסטלו, מבצעות את Boogie Woogie Bugle Boy of Company B.
פטי אנדרוז היא האמצעית והסולואיסטית (שתי אחיותיה עזבו אותנו כבר מזמן...):

אחר כך היו סיכסוכים, תביעות וניתוק יחסים, אבל מי צריך לשמוע את כל זה?
ב30 בינואר 2013, נפטרה פטי אנדרוז בשיבה טובה בביתה בקליפורניה, בגיל המופלג 94!

תודה לך פטי, על שהיית חלק מהשלישיה המקסימה הזאת! באמת שכבר אין דברים כאלה היום...
נוחי על משכבך בשלום, RIP.

Dennis Farina (Aged 69)

שחקן קולנוע וטלויזיה אמריקאי, גילם לרוב גנגסטרים או שוטרים, זכור בעיקר מהסרט "מרדף חצות" ומהסדרה "חוק וסדר"

דניס פרינה היה שוטר במשך 18 שנה לפני שנהיה שחקן. בשנים האחרונות כשוטר במחלק פריצות, הוא עבד גם כיועץ לענייני משטרה עבור במאים. משם הדרך אל המסך, עם מראה, סגנון ודיבור כאלה, היתה קצרה מאד.
הוא שיחק בעשרות סרטים וסדרות טלויזיה (חוק וסדר בין השאר), וכאן אני רוצה להראות אותו בשני קטעים מסרטים שאני מאד אוהב:

בסנאצ' - Snatch, בתור Cousin Avi וסצינת הכלב המעולה:

ותפקידו האהוב עלי ביותר, בסרט מרדף חצות, בתור הגנגסטר ג'ימי סרנו שחוטף עצבים הכי טוב בעולם בכל פעם שרוברט דה נירו מצליח להעלים עליו ולברוח עם הדוכס שגנב ממנו.

ב28 בפברואר 2013, נפטר דניס פרינה בגיל 69, בבית החולים באריזונה, מתסחיף ריאתי.

תודה לך דניס, על כל התפקידים שעשיתי בחייך, הקריאה "Serrano's got the Disks", תשאר איתי תמיד.
נוח על משכבך בשלום, RIP.

עד כאן חלק ראשון,
חלק שני כאן!
בינתיים - אתם מוזמנים להרשם ולשתף את החבר'ה...

הבננה ממליצה 1: ערפדים במיסיסיפי, קניון ג'ון הכחול על כף ידך, נוער נבדל בג'מייקה, איש הנייר וילדים טעימים

ערפדים במיסיסיפי:
המלצת ספר - "חלום קדחת" מאת ג'ורג' ר.ר. מרטין (Fevre Dream - 1982)

את הסופר ג'ורג' מרטין אנחנו מכירים מסדרת "משחקי הכס" שבדיוק עולה העונה השלישית שלה לטלויזיה. במקור סדרת הספרים נקראת "שיר של אש ושל קרח" (A Song of Ice and Fire) והיא מתוכננת להתחלק לשבעה ספרי ענק (הראשון נקרא "משחקי הכס").
עד היום נכתבו רק חמישה מתוך שבעת הספרים, ואני, כמו רוב הקוראים שנעצרו שם, כועסים על מרטין שבקושי קידם את העלילה בחלקים 4 ו5, ועוד יותר על זה שעכשיו אנחנו צריכים לחכות כמה שנים עבור חלק 6 ועוד כמה בשביל לסיים את הסיפור הענק הזה, בתקווה שבאמת דברים ייסגרו ונדע מה קורה עם כל אחת מהדמויות האהובות (והשנואות) עלינו.
ג'ורג' מרטין בן ה64 לוקח את הזמן שלו בין ספר לספר, ויש כאלה שחוששים שהוא ימות לפני שיספיק לסיים את הסדרה.

ופתאום התגלגל לידי ספר אחר שהוא כתב בתחילת דרכו, הרומן השלישי שלו, שהוא ספר אחד בודד בפני עצמו, לא מאד ארוך (פחות מ400 עמודים) עם התחלה, אמצע וסוף!
אמרתי לעצמי שאני חייב לראות איך הסופר הזה מצליח לבנות סיפור שגם נגמר, והתיישבתי לקרוא.

אנחנו לא מתעסקים כאן בספויילרים, אז רק אכתוב בכלליות שמדובר בסיפור שרובו מתרחש בשנת 1857 על נהר המיסיסיפי שבאמריקה, בתקופה של מסחר שוקק על גבי ספינות קיטור לאורך הנהר העצום, על רקע בניית הארץ והעיירות המתפתחות, סיפורי עבדות, וכמו תמיד אצל מרטין - הרבה תיאורי אוכל ולבוש, דמויות אהובות, דמויות שנואות וכמובן מתח, מין ואקשן.
כבר כתבתי בכותרת ואכתוב גם כאן, זה סיפור שמשלב ערפדים (דיברו עליו כ"בראם סטוקר" פוגש את "מארק טווין"), ויש בו זוועות לא מעטות, אבל הוא בהחלט לא סיפור אימה, אלא יותר סיפור הרפתקאות שמשלב לא מעט דם, עם שחזור יפה של תקופה ואווירה שלא הכרתי (רשמתי לעצמי לקרוא בהמשך את הרפתקאותיהם של תום סויר והאקלברי פין).

נהנתי מאד מהסיפור כולו - התחלה, אמצע וסוף, ושמחתי לראות שמרטין יודע (או לפחות ידע) לעשות את העבודה בשלמותה.
ממליץ לאוהבי מרטין, לחובבי מתח וכמובן לחובבי ערפדים.
יופי של ספר, כולי תקווה שידע לסיים גם את "קרח ואש" בצורה משביעת רצון.


קניון ג'ון הכחול על כף ידך:
המלצת סרט - "127 שעות", 2011

כן, זה הסרט על ההוא שנתקע עם היד... לא מוכן לראות את זה.
אז לקח לי כמעט שנתיים למצוא את האומץ לשבת ולראות את הסרט הזה, ואני שמח מאד שעשיתי את זה.
למי שלא מכיר בכלל - הסרט, של הבמאי המעולה דני בויל (טריינספוטינג, נער החידות ממומביי ועוד הרבה סרטים משובחים), מספר על בחור בשם ארון רלסטון, חובב טיולי אקסטרים, אופניים, טיפוס, סנפלינג וכו', שאין דבר שהוא אוהב יותר מאשר לטייל לבדו ברחבי הקניונים המדהימים של מדינתו - יוטה.

בסיפור (שמבוסס על סיפור אמיתי) הוא נקלע לצרה כשהוא נופל באחד הערוצים השוממים של קניון ג'ון הכחול, וסלע כבד נוחת על כף ידו הימנית ונתקע כך.
עכשיו אנחנו מלווים אותו ב127 השעות שהוא מנסה להתמודד עם השחרור שלו, כשלאט לאט (או מהר מהר למי שהסיפור ברור) אנחנו והוא מבינים שהדרך אל החופש והחיים, היא רק אחת.
הידיעה הזו (שאני מניח שרוב האנשים שנגשו לראות את הסרט ידעו) היא מה שגרם לי לא לראות אותו כשיצא ומאז.
אבל לפני כמה שבועות הייתי חולה בבית והחלטתי פשוט להפעיל ולהתמודד, כי בכל זאת שמעתי עליו דברים כל כך טובים, ואני סומך על דני בויל שלא יאכזב.

הסרט הוא סרט נפלא, עם משחק כובש, אווירה ונופים קסומים, מחשבות מרגשות על החיים ופשוט עשה לי טוב על הלב. לא האמנתי שסרט כזה יכול להיות כל כך חיובי ולמלא באנרגיות טובות.
והקטע של היד?
זוועה, אבל אתם יודעים שזה הולך לבוא, אז מקסימום עוצמים עיניים (ואם כבר, אז רצוי גם אזניים) ונותנים לזה לעבור.

בקיצור, תראו אותו, הוא יעשה לכם טוב. :)
ואם צריך, הנה טריילר קצר ויפה:

נוער נבדל בג'מייקה:
המלצת שיר (ואמן) - Santigold - Disparate Youth

פלייליסט של חמשת השירים ברצף אפשר למצוא כאן (או פשוט לראות אותם אחד אחד בתוך הפוסט).

האמנית/זמרת/יוצרת האמריקאית סנטיגולד (במקור Santi White) נמצאת בשטח כבר כמה שנים, בהן הספיקה להוציא שני אלבומים, לשתף פעולה עם המון אמנים ולחמם חבר'ה גדולים כמו M.I.A, Bjork, Coldplay, Beastie Boys ועוד...
המוזיקה שלה משלבת רגאיי ודאב עם ניו-וויב, היפ-הופ ומקצבים אלקטרונים, עם הגשת שירה ייחודית וקליפים מושקעים.

ההתקלות הראשונה שלי בה היתה באלבום Version של המפיק Mark Ronson, שם חידשה את Pretty Green (במקור של The Jam).
באלבום הראשון שלה (Santogold - 2008), היה הלהיט L.E.S Artistes, עם קליפ שהוא אמנם מעט דל תקציב, אבל בהחלט מכבד את שמו עם רעיונות ויזואליים מאד חזקים ומקוריים (בעיקר אחרי הדקה הראשונה):

ב2012 יצא האלבום השני - Master of My Make-Believe, עם שירים / להיטים מצויינים כמו God From The Machine, שזכה כאן לקליפ לא רשמי ממש מוצלח:

ועוד קליפ די פסיכי ללהיט The Keepers:

"We're the Keepers, While we sleep in America, our house is burning down"

והפנינה של האלבום (והסינגל השני שיצא ממנו) היא השיר Disparate Youth (נוער נבדל).
לקראת העבודה על האלבום השני, יצאה סנטיגולד עם החברים המפיקים לטיול בג'מייקה, ושם בשייט מהיר על סירת מנוע היא קיבלה השראה מהשילוב של הנוף הקסום שסביבה וההתרגשות (והפחד) מהשייט המהיר והשפרצות הגלים שמנסים להעיף אותה מהסירה.
את השילוב הזה רצתה להעביר לאלבום החדש שלה: ככה אני רוצה שירגישו המאזינים!

בקליפ הזה היא מעבירה חלק מהמסע הזה (ובעיקר את הצד הקסום). שיר וקליפ מעולים, רצוי לראות באיכות הכי גבוהה שמצליחים, ותודה ליוני האורק שהראה לי אותו בפעם הראשונה! :)

איש הנייר:
המלצת סרטון - Paperman - Disney

דיסני הוציאו את הסרטון הקצר והיפה הזה בסוף 2012, וזכו איתו בפרס בקטגוריית Best Animated Short Film.
בנוסף הסרטון הוצג בקולנוע כפתיח לסרט "ראלף ההורס" (Wreck-it Ralph).

נכון, הסרטון לא הכי מקורי בעולם, ראינו כבר דברים דומים ואפילו אצל דיסני עצמם (101 דלמטים...) אבל עדיין, הם יודעים לעשות את זה יפה ומרגש, בשחור לבן (כמעט לגמרי), דו מימד (תודה לאל!) והאווירה של שנות ה40 בניו-יורק עוברת מעולה.

קישור לסרטון כאן, תהנו!


ילדים טעימים:
המלצת ממתק / יצרן שוקולד - Kinder Bueno / Ferrero

יצרנית השוקולד האיטלקית פררו (Ferrero) מייצרת מוצרים מבוססי שוקולד ואגוזים משנת 1946. החברה המשפחתית (משפ' פררו) גדלה עד כדי 15 מפעלי ייצור בעולם, ומה שהתחיל בייצור ממרח האגוזים "Pasta Gianduja" - לימים "נוטלה" המעולה, המשיך בייצור מגוון חטיפים מצויינים:

ביצת הפתעה הישנה והחדשה:

אצבעות שוקולד:

כדורי פררו רושר (עם אגוז לוז שלם בפנים!) בטעמים השונים:

היפופוטם שמח (Happy Hippo), אומרים שיש כזה בארץ, לא יצא לי לראות / לטעום, והוא נראה מעולה!

וופל במילוי קרם שוקולד ואגוזים, גם הוא נראה מעולה ולא נפגשתי בו מעולם:

דופלו - אני זוכר שהוא היה פעם וכבר לא ראיתי אותו הרבה זמן.
הוא בהחלט הסגן לאלוף שמיד נגיע אליו.

ועכשיו, לקינוח, סופסוף, למלך של כולם, לא ממתק חדש בשום אופן, אבל רק לאחרונה התמכרתי אליו קשות.
"קינדר בואנו" (מעניין שחברה איטלקית בוחרת שם שמשלב גרמנית וספרדית למשמעות של "ילדים טעימים").

 עם וופל עדין בצורת גבעות (לשמור אחת לאמא!), בציפוי שוקולד ובמילוי קרם אגוזים נשפך (לא לשמור בשום אופן במקרר! זה לא טוב לאף שוקולד, ובמקרה הזה זה גם פוגע בחווית הקרם שנשפך לתוך הפה עם הביס, כשהטמפרטורה נכונה - טמפ' סביבה).

כל ביס הוא תענוג צרוף...
רק תסתכלו על הקרם הזה ודמיינו איך הוא נשפך לכם לתוך הפה:

כל אריזה מכילה שתי "אצבעות" עם ארבע גבעות כל אחת (סה"כ 8 ביסים מענגים...), נמכר בדרך כלל באריזת שלישיות (24 ביסים...) במחיר של 12-15 שח.
איכלו אחד כזה כל יום וחייכם יהיו יפים יותר.

והנה סרטון משעשע של פריק ממתקים אמריקאי (שם החטיף די נדיר) מתעד פתיחה מרגשת וטעימה שלו:

פנקו את עצמכם, שיהיה רק טוב ומתוק!
:)

קשר הבננה 71

קשר הבננה חוזר!
איזה יופי - שנה חדשה, מקום חדש.

אז היה לנו פעם חידון קשר הבננה בדף הפייסבוק שלי, שבשלב מסוים הכריח אותי לעבור לטיימליין ובלבל את כולם.
אחרי עשרות פניות אליהם לעזרה, התייאשתי ונטשתי.

עכשיו פתחתי בלוג (כמעט ורק) בשביל זה,
מקווה שזה יעבוד יפה ושיגיעו גם חבר'ה חדשים.

לא יודעים מה זה קשר הבננה?
תוכלו לקבל פרטים בלשונית "מה הולך פה?".

בעבר החידון היה שבועי והספקנו להמציא ולפתור כבר 70 חידות.
כאן בבלוג החידון יהיה חודשי, ונצא לדרך עם קשר הבננה מס' 71:

קשר הבננה 71

שלושה שירים עם קשר ביניהם,
יודעים מה הקשר?
שימו בתגובות קליפ שקשור גם הוא!

קליפ 1/3:

מהיציאות הטובות של האייטיז, קליפ שקשה למצוא ברשת,
אני מקווה שהוא לא ייפול בקרוב.




קליפ 2/3:

קליפ סטודנטיאלי שהולך יופי עם השיר המצויין הזה.




קליפ 3/3:

ונקנח עם לני, שנורא כיף לשיר איתו.




זהו,
תפיצו, שר, לייק וכו', תזמינו חברים.

תנו בפתרונות - בהצלחה!
(אם לא רואים תגובות או איך להגיב - לחצו על המילה "תגובות" ממש כאן מתחת)

יוצאים לדרך

אז באמת הגיע הזמן לכתוב בלוג.
שובו של קשר הבננה, שובם של סיפורים פה,
ועוד הרבה שטויות, הפתעות וכיף!

אז הנה בננה אחת לתחילת הדרך:



הכיף הגדול מגיע בדקה 05:00.
אין כמו החבובות...